הספר נפתח בשיחת טלפון כפולה במרחק של עשור זו מזו: הראשונה שהודיעה על מותו של יפתח ושיחה שנייה מהטלפון של יפתח.
פסקאות ראשונות אלו שפותחות את ספרו החדש של שאול אולמרט "גוטפרוניד"- בעצם אומרות בתמצית את מרביתו של הספר: אובדן וזיכרון ומה שביניהם.
Gottfreund -"גוטפרוניד" במקור בגרמנית פירושו: "חבר האל"- זהו יפתח ילד מחונן שבינו לבין הגיבור זוהר מתפתחת חברות נדירה: של שיטוטים משותפים בירושלים של אז, של הילדות המשותפת שלהם, של התרחקות זה מזה והתקרבות מחדש, של מגורים משותפים ויחסים אינטימיים ובעיקר של הבנה עמוקה זה את זה.
אולם, יפתח שהיה ילד שונה ואח"כ מתבגר עם בעיות נפשיות לא זכה להצלתו של חברו האוהב, זוהר. זאת שאלה שנרמזת בספר: האם תמיד אפשר להציל את מי שכל כך אוהבים?
לעובדה שהספר "מוקדש לחברי האהוב גדי ברינקר (1975-2010) מתווסף רובד נוסף של חלקים ביוגרפים אמיתיים.
השניים משוטטים בין שעריה של חומת ירושלים, שהופכים למוטיב שצובר משמעות סמלית במהלכה של העלילה. זוהר שהפך למבוגר שחי בעליבות בארצות הברית, מנותק ממשפחת המוצא שלו, גרוש ורחוק מביתו דריה, נטול אמצעים מנסה לשוב ולכתוב. והספר משלב בין סיפור העלילה בהווה בארה"ב לבין ניסיונו לכתוב ולשלב את זיכרונות ילדותו בירושלים, המורכבות במשפחתו וחברותו עם זוהר.
וכך הוא כותב: (שאול אולמרט שהופך לזוהר הכותב בספר):
"אחד הדברים שהכי חיכיתי להם כשיפתח נעדר היה לטייל איתו בעיר העתיקה ולהפגין בפניו את הידע שצברתי מהאזנה למדריכי התיירים בכל התקופה…. כמה חודשים לאחר הקאמבק של יפתח, בתחילת האביב, יצאנו סוף סוף ל"טיול השערים הגדול". התחלנו בשער האשפות, עברנו שער אחר שער ועל כל אחד מהם הכנתי סיפור… אני הובלתי אותו בבטחה לאורך המסלול עד שנשאר רק השער האחרון, שער הרחמים, שהדרך אליו עוברת במתחם הר הבית….. הסברתי ליפתח בפירוט שמדובר בשני שערים, שניהם חסומים- שער הרחמים ושער התשובה. יפתח נלחץ והתחנן שנחזור הביתה, אבל אני התעקשתי להשלים את הסיפור…. זה לא עזר, ויפתח התחיל כבר לבכות ולצעוק. התחננתי אליו שיירגע , ואז נלחצתי בעצמי וצעקתי עליו שהוא לא יכול להרוס לי את הסיור ושיחזיק מעמד רק עוד רגע. רק רציתי להגיע לסוף ההסבר שהתאמנתי עליו מראש: "כדי להגיע אל שער התשובה צריך לפתוח את שער הרחמים" עמ' (62-63).
בעיני, הסצנה הזאת מסמלת את השערים דרכם יעבור זוהר הגיבור,
אדם שכל חייו נמצא על גבול כלשהו:
ילדות ובגרות
ירושלים ואמריקה
משפחה וחופש
שייכות וגלות
אהבה וחברות
אמת וסוד
עבר והווה
חיים ומוות.
אפילו שמות השערים מקבלים מטען רגשי.
בעקבות אובדנו של יפתח, אובדנה של משפחת המוצא שלו והמשפחה שניסה להקים עם מישל ודריה בארה"ב, בעקבות תחושת התלישות בארה"ב ואובדן הזהות הישראלית- זוהר יחזור וישנן את שמות השערים ובעיקר, את נוכחותו של שער הרחמים בתוכו.
השערים מסמל את הטלטלות בין תחושות פנימיות שזוהר חווה: אשמה, כעס, ניתוק, התקרבות, חמלה עצמית, סליחה.
מכאן זהו סיפור התבגרות, ויש בו סגירת מעגל בינ-דורית כיוון שהוא מסתיים בטקס בת המצווה של דריה בירושלים.
קשה שלא לשאול היכן עובר הגבול בין הבדיה והאמת בספר זה. שכן, אביו של זוהר הוא ראש עיריית ירושלים, שעתיד להיות ראש ממשלה (אהוד אולמרט). והשאלה כיצד מרגישים להיות "הבן של" מודגשת.
גדי ברינקר היה בנם היחיד של חוקר הספרות והפילוסופיה מנחם ברינקר (ורעייתו לשעבר רחל רבינוביץ) הוא התאבד ב–2010, בגיל 35 לאחר אשפוזים רבים.
שאול אולמרט כתב עליו בפייסבוק: "ייאמר מיד שהספר אמנם נכתב בהשראת גדי ומערכת היחסים בינינו, אבל הוא אינו אוטוביוגרפי, ויש בו מידה לא מבוטלת של דמיון. בכל זאת, אני בטוח שמי שיקרא אותו והכיר את גדי, יזהה בו לא מעט מהחבר המשותף שלנו".
דרך אגב, בספר שכתב שאול אולמרט יש איבה ובוז בין שני האבות: אביו של יפתח שהוא איש אקדמיה שנע בין ארה"ב לישראל, ואביו של זוהר שהוא פוליטיקאי ממולח.
בספר זוהר הוא אנטי גיבור מובהק. בחיים שאול אולמרט הוא יזם הייטק מצליח, וסופר מעולה.
קראתי את הספר בנשימה אחת.
ממליצה מאוד.
הוצאת ידיעות אחרונות, 215 עמ'
