סרט הביכורים של רון עומר המספר את ספורה של אמו, סופרת בני הנעורים, דבורה עומר:  מילדותה בקיבוץ מעוז חיים ועד מותה מדמנציה.
בגיל שנה הוריה של דבורה התגרשו. אח"כ אביה הצטרף ללוחמים במלחמת העולם השנייה ובבריגדה ונעלם מחייה. אך לא די בכך. אמה מתה כתוצאה מירייה, ורבים סברו שמדובר היה בהתאבדות.

הילדות הזאת מסבירה את האופי המסוגר, הקושי בתפקוד יומיומי כאם וכעקרת בית. היא ברחה אל עבודתה האינטנסיבית בה שחזרה בדרך אומנותית גם את חוויות חייה.

עומר כתבה שני ספרים בשנה ובסך הכול: 98 ספרים, יבול מאוד מבורך. למרות שזכתה בפרס ישראל, תמיד נותרה חסרת בטחון לגבי יכולותיה הספרותיות.
רון מראיין את אחותה הבכורה את אחיו האמצעי, את חברותיה, את אביו לו הייתה נשואה באושר רב,

מסמך מרגש לכל מי שאהב את ספריה וגם למי שלא.
הסרט זכה בפרס עיריית תל אביב כסרט בכורים.