הסרט נפתח בהודעה של בן זוגה של לידיה בשלוש השנים האחרונות על כך שבגד בה. למרות זאת, היא בוחרת לחגוג כמתוכן את יום הולדתה של חברתה הטובה, סלומה. בשירותים השתיים מתבוננות בתוצאות ערכת בדיקת הריון, ומתגלה שהיא אכן.
בתחילה לידיה מהתלת בחברתה ואומרת שהתוצאה היא שלילית, שאינה בהריון, אך אח"כ צוחקת ואומרת שהיא כן. המהתלה הזאת מרמזת על הבאות.
לידיה היא מיילדת שטוענת שהיא אינה נקשרת לתינוקות אלא משרתת את אימהותיהם.
מפגש מקרי עם נהג אוטובוס ולילה משותף איתו, גורמים לה לשקר ולספר לו שאסמה, בתה של סלומה אותה היא עזרה לילד, ואליה היא קשורה מאוד, היא בתו. מרגע זה הדברים מסתבכים עד למעשה פלילי.
העלילה על תפניותיה הדרמטיות לא מאפשרת לנו רגע של הרפייה.
נשאלת השאלה הגדולה, שגם נבחנה במשפטה של לידיה, האם היא סובלת מהפרעה פסיכיאטרית או שהיא או מניפולטיבית ומסוכנת.
אני חושבת, שלידיה אובססיבית לקשר, לאהבה, לחום, ומוכנה לשם כך לסכן את הכול. האהבה שלה לאסמה (שאת שמה היא בחרה משום שכפי שהיא מסבירה, פירוש השם הוא "אהובה"), הצורך שלה לאמץ אותה לחיקה, מסביר את המניעים העמוקים שלה לשקר, להסתכן. כמו כן, הצורך שלה בקשר עם מילוש, ההודעות האובססיביות- מאששים זאת גם.
מילוש הוא דמות המספר בסרט, ודבריו מבקשים להציג את המורכבות של לידיה, לא לשפוט אותה לחומרה.
חפזיה הרזי מצליחה באמצעות מבע העיניים לבטא את מצוקתה, קנאתה, אהבתה, השתקקותה, ובעצם נושאת על כתפיה את כל הסרט.
זאת דרמה פסיכולוגית, שניתן להעמיק בה עוד ועוד, והיא מותירה בד בד גם כובד וגם הבנה/אמפתיה (?) בסופה.
ממליצה.
במאית: איריס קלטנבק (מקדישה את הסרט לאביה)
שחקנים: אלכסיס מננטי
צרפת, 2023, 97 דקות
