"שלוש קומות" הסרט והספר

המוסיקה הפותחת את הסרט כבר מרמזת על סגנונו המלודרמטי. חושך. אור נדלק בקומה הראשונה, צללית, אישה צעירה בהריון יוצאת משער הבניין לרחוב, ממתינה למונית, היא בדרכה ללדת את בתה, ביאטריס.

זאת מוניקה המכונה "אלמנה" משום שבעלה גו'רג'ו נמצא תמיד בחו"ל בשל עבודתו. עם יציאתה לרחוב, חולפת מכונית בנהיגה פרועה ודורסת אישה tאחרת למוות. הנהג הצעיר, השיכור, אנדריאה הוא בנם של השופטים המתגוררים בבניין.

ומרגע זה נפרשת רשת של עלילות של דיירי הבניין שבמרכזן משברים משפחתיים, סודות ושקרים ושאלות בנושא הורות בכלל ואבהות בפרט.

נני מורטי לוקח את ספרו של אשכול נבו ועושה בו כרצונו, הוא משתמש בתשתית הסיפורית כהשראה. זאת חובתו המלאה כאיש קולנוע, אשר יוצר יצירה אומנותית משלו, שגם אם היא נשענת על מקור ספרותי (במקרה זה ספרו של נבו), עדיין היא מחויבת לומר אמירה אישית שלו, בעזרת הכלים האומנותיים הקולנועיים.

כוחה של הספרות הוא במילים. הן מאפשרות תיאור מפורט ללא הגבלה של הנוף החיצוני, הסביבה של הדמויות, עולמן הפנימי, חלומותיהן, אכזבותיהן, מערכות היחסים שלהן עם עצמן ועם דמויות אחרות.

מכיוון שהספר "שלוש קומות" משתמש בתבנית הווידוי, המעורבות של הקוראים, הקרבה, ההזדהות, יכולת ההבנה של המניעים של הגיבורים גדולה יותר.

הקוראים והקוראות נדרשים למעורבות רבה יותר בשעת הקריאה מאשר בשעת הצפייה בסרט. עליהם/ן לקשר בין המילים, לעמוד על משמעותן הנסתרת, הנרמזת, הסמלית, גם על מה שנכתב ועל מה שלא נכתב.

בעזרת הדמיון הקוראות והקוראים רואים ולא רק מפרשים את התיאורים המסופרים. כל אחת ואחד מביא את עולמו הפנימי, את הידע, הערכים לספר הנקרא. הקוראים יוצקים את המשמעות שלהם למילים הכתובות. 

הכוח של הקולנוע הוא בשילוב בין תמונה- תנועה -קול -מה שמאפשר ויזואליזציה והפעלה של חוש הראייה והשמיעה של הצופים. זה יכול לייצור חוויה רבת עוצמה של הצפייה. ואם מדובר בסרט המבוסס על ספר, הבמאי והתסריטאי מגישים לנו את הפרשנות שלהם, אפילו בעצם בחירת השחקנים והשחקניות, המראה החיצוני שלהם, האופן שבו הם מדברים את הטקסט הספרותי.

נני מורטי בוחר להעתיק את מקום ההתרחשות מעיר הפרוור של תל אביב לרומא, ושלושת הסיפורים הנפרדים, אשר נמתחים ביניהם חוטים של קשרים, הופכים בסרט לשלושה חלקים, הנפרשים על פני עשר שנים- כך שלאחר כל חלק יש קפיצה בזמן של חמש שנים.

לוצ'ו ושרה הם זוג צעיר ועסוק, ובתם פרנצ'סקה, בת השבע, מבלה חלק מזמנה אצל השכנים המבוגרים, רנאטו הדמנטי ואשתו.

לוצ'ו מייצג את האבהות החרדה, הדואגת. הוא חושש שרנאטו ביצע בבתו מעשה מיני בפארק, ולכן היא מסתגרת. המשבר הזה גורר גם משבר זוגי בהמשך.

מוניקה, לאחר הלידה ושובה הביתה, מארחת בביתה את גיסה, רוברטו, למרות שהוא מסוכסך עם בעלה. רוברטו הוא "קוסם של נדלן", שהסתבך עם השוק האפור, ומשום כך הוא מככב בכותרות העיתונים. המשטרה בעקבותיו, ולמרות כל אלה מוניקה מסתירה אותו בביתה.

זוג השופטים שבעקבות הנהיגה הפרועה של בנם מייצגים את הסופר אגו, את העדפת המוסר, המצפון על פני קירבה לבנם. האבהות הנוקשה, חסרת הפשרות של האב, והעובדה שהוא כופה על דורה אשתו להתרחק ולהתנתק מבנם, מעוררת ספקות וחשבון נפש של האם בהמשך.

אשכול נבו מכוון את הקוראות והקוראים לראות בשלוש הקומות את רבדי נפש האדם עפ"י פרויד:

"… בקומה הראשונה שוכנים כל הדחפים והיצרים שלנו, "האיד", בקומה האמצעית מתגורר לו "האני", שמנסה לגשר בין מה שמתחשק לנו לעשות לבין המציאות. ובקומה העליונה, השלישית, מתגורר הוד רוממותו "האני העליון", שקורא אותנו לסדר בפנים חמורות סבר ותובע מאתנו להביא בחשבון את ההשפעה של המעשים שלנו על החברה" (עמ' 203-204).

כשצופים בסרטו של מורטי כדאי "לחפש" את האיד, האגו והסופר אגו במארג העלילות.

למרות התכנים כבדי המשקל, אשכול נבו נוטה לסגנון קליל, שיש בו אף הומור. בסרט הסגנון רציני וכבד יותר.

השימוש בתבנית של וידוי בכל סיפור או קומה לא מופיעה בסרט, והסודות והשקרים אינם נחשפים בסופו של דבר. לעומת זאת, מורטי בוחר להמשיך את שלוש העלילות,  בחשיפה של הסודות והשקרים, ובסופים סגורים.

מי שקרא את ספרו של אשכול נבו ימצא סרט שיש בו נאמנות חלקית, אין ספק, מורטי מכיר את המקור הספרותי היטב,ואשכול נבו היה שותף לתסריט, ולעיתים יש נאמנות והקפדה גם על הפרטים הקטנים. יחד עם זאת, יש הבדלים עלילתיים גדולים כפי שהוזכרו לעיל. 

נני מורטי, במאי איטלקי מוערך מאוד, בחר צוות שחקנים מוכשר, מוכר ואהוב, וממשיך גם כאן לעסוק ביחסים בין הורים לילדיהם כפי שעשה בסרטו המעולה "חדרו של הבן". הסרט עוסק בהתמודדות של הורים עם אובדן בנם. גם ב"אי של שקט" מורטי מגלם אב שדואג לשלום בתו לאחר שאשתו, אמה, מתה באופן פתאומי. הוא יושב על הספסל מול בית ספרה של הבת, ואליו מגיעים מכריו, דבר שמאפשר לו להתבונן במציאות באופן חדש ולעבור תהליך של החלמה. גם "אמא שלי" עוסק בבמאית קולנוע ויחסיה עם אמה ובתה.

הקריאה בספרו של אשכול נבו והצפייה בסרט הן שתי חוויות שונות לחלוטין מעצם היות הספרות והקולנוע אומנויות שונות.
משום כך, אין לצפות "להעתק הדבק" של הטקסט הספרותי.
גם הספר וגם הסרט מעוררים שאלות על מערכות יחסים במשפחה שכולנו מכירים בחיינו ובסביבתנו.

ממליצה מאוד.

במאי: נני מורטי
תסריט: נני מורטי, אשכול נבו, פדריקה פונטרמולי, וואליה סנטלה

שחקנים: ריקרדו סקמרצ'ו מרגריטה ביי, אלבה רורוואכר, אנה בונאיוטו, זניס טאנטוצ'י, נאני מורטי

הרצאה מקדימה:
מספר לסרט- האם הספר תמיד טוב יותר?

(ניתן להזמין את הסרט להקרנות טרום בכורה- המפיצים- "רשת לב")

עוד סרטים מומלצים:

דלישס Delicieux

סיפורה לכאורה של המסעדה הראשונה בצרפת. פייר מנסרון (גרגורי גאדבואה),

אלביס

אלביס הסרט נפתח בגירסתו ובקולו של טום פרקר (שזהותו לוטה

אייפל Eiffel

הסרט נפתח כאשר גוסטב אייפל מקבל אות כבוד על בניית

Call Now Button