מדריד, 2016, ג'נט ואנה יולדות באותו בית החולים ומחליפות טלפונים לאחר הלידה.
ג'נט מסתגלת לגידולה של ססיליה וכאשר ארטורו רואה אותה הוא בטוח שהיא איננה בתו. ארטורו הוא המאהב הנשוי של ג'נט והם נפרדים זמנית.
כאשר ג'נט זקוקה לעזרה היא פונה לאנה שעוברת לגור בדירתה, אחרי ששמעה שבתה, התינוקת מתה מוות בעריסה.
כשהיא רואה את תמונתה היא מתחילה לקשר בין דברים ומרגע זה הסרט כדרכו של אלמודובר עובר תהפוכות עלילתיות דרמטיות דחוסות שיכולות לאכלס חיים של מספר אנשים.
יחסי אימהות – בנות, חוזקן של נשים, הצבעים העזים של החיים-כל אלה הופיעו גם בסרטיו הקודמים.
ככל שאלמודובר עושה סרטים הוא הופך להיות יותר מיינסטרימי, שתכני העלילה שלהם יכולים לדבר לקהלים יותר גדולים מאשר סרטיו האוונגרדיים בשנותיו הראשונות.
בסרט זה אלמודובר משלב גם את הסיפור ההיסטורי- הפוליטי של העלמות למעלה מ100 אלף אנשים בתקופת מלחמת האזרחים והדיקטטורה של פרנקו, שנקברו בקברי אחים.
החיפוש אחר קברו של סבא רבא של ג'נט תופס חלק נוסף בעלילה הדרמטית שהוזכרה.
השאלה האם יש לשכוח את פצעי העבר או ששיקומם הוא תנאי להווה ולעתיד טוב יותר נשאלת היא קשורה גם לאימהות, שיוצרות את דור העתיד.
הכפר ומדריד הם סמלים חוזרים ביצירת אלמודובר וכך גם בסרט זה.
אלמודובר יודע לספר סיפורים מרתקים, ולצבוע אותם בצבעים יחסית ריאליסטיים למרות המלודרמטיות ולעיתים הטלנובלה שבהם, וזאת משום האופן שבו הוא רוקח את סיפוריו.
מומלץ מאוד.
הרצאה מקדימה:
אלמודובר- מלודרמה, נשים וצבע ביצירתו
