אוטו זילברמן היה גרמני גאה. הוא נלחם במלחמת העולם הראשונה, הקים עסק משגשג, הוא נשוי לנוצרייה ויש לו בן, אדוארד שגר בפריז.
אולם, מספר דפיקות אלימות על דלת ביתו משנות את מצבו. הוא נאלץ למכור את דירתו המפוארת במחיר מגוחך לגרמני נוצרי. העסק שלו מתמוטט בשל היותו יהודי, וכך יוצא שהוא נמלט על נפשו עם מזוודה מלאה בכסף שקיבל משותפו.

זהו מסע בעולם הרכבות של הרייך, שם הוא פוגש את כל הקשת האנושית, יהודים נמלטים כמותו, אנשי מפלגה נאמנים, עשירים ושורדים. כל זאת כשהוא מאוים גם בשל זהותו היהודית וגם בשל הכסף הרב (41,500 מארק) שהוא נושא עימו. הוא מתקשה למצוא מקום לינה שכן חל איסור על הלנת יהודים.

הוא מנסה בעזרת כספו לקנות עזרה. לעבור את הגבול לבלגיה ללא הצלחה. בשלב זה אפשרות הגירה מחוץ לגרמניה לא היתה אפשרית עבור יהודים, וזהו המלכוד בו שרוי הגיבור.

המסע שלו הופך להיות גם מסע של התבוננות פנימה לגבי חייו, עברו, יחסיו עם אשתו, בנו, זהותו ומה שקרה לגרמניה שתמיד חש חלק בלתי נפרד ממנה.
יופיו של הספר הוא היכולת לחדור לתוך עולמו הפנימי של זילברמן, לתאר את התלבטויותיו, תשוקותיו, השתגעותו- מאבקו לשמור על שפיות דעתו- בעצם את כל עולמו הפנימי המורכב.

קשה לעזוב את הספר.
אולם, נסיבות כתיבתו, והספור שמאחורי דמות הסופר מעניינת לא פחות והייתה יכולה להיכלל בספר נוסף:

מסעו של אוטו זילברמן מבוסס על מרכיבים בסיפורו האישי והמשפחתי של הסופר, אביו היה יהודי שהתנצר. אחותו הגיע לפלשתינה וגרה בקיבוץ. אולריך ואימו עזבו לשבדיה לאחר 1935 (חוקי נירנברג), אז כתב את הרומן הראשון שלו. את "הנוסע" הוא כותב בפריז בנובמבר 1938 בעקבות ליל הבדולח. ב-1939 הוא נוסע עם אימו לגלות באנגליה. ב-1940 הוא מועלה על אוניה ונשלח למעצר באוסטרליה.  ב27.11.42 היה אולריך בושוויץ על סיפון אוניה שנפגעה ע"י הצוללת הגרמנית. הוא נהרג כשהוא רק בן עשרים ושבע וכשהוא נושא על גופו את כתב ידו האחרון.

הרומן הוא מסמך כמעט תיעודי של תקופה אפלה בחייה של גרמניה ושל אזרחיה.

ממליצה מאוד.