חמדה

שמי זרחין חוזר את נושאים שמעסיקים אותו גם בסרטיו הקודמים ("אביבה אהובתי", "לילסדה", "הכוכבים של שלומי"): משפחה בהישרדות.
אל ההווה הסיפורי מבצבצים רמזי העבר שגרמו למשפחה להגיע למצב של מאבק קיומי כלכלי, אך גם רגשי.
אפי היא אסי לוי הנשואה לששי (ששון גבאי), אשר בשל ניתוח פרוסטטה לא יכול להעניק לשניהם יחסי מין. אולם ההבנה, הקירבה, האהבה שורה ביניהם, וגם כאשר העבר חודר אל מציאות חייהם כדי לסדוק סדקים, ששי הודף אותם מתוך הבנה שמה שהיה היה.

יש לו בן, דרור שברח לבלגיה בשל התמכרותו להימורים, והאב ואשתו הצעירה צריכים לעבוד במספר משרות כדי לכסות את חובותיו.
עומרי הנכד, בנו של דרור מופיע לפתע בביתם, ומתגלה קשר מאוד אוהב והדוק בינו לבין סבו. עומרי וגם דוד הנכה, שקשור לעברה של אפי מהווים מראה לתשוקה הנערית, התמימה, שיש בה מיניות בריאה. עמרי מסתובב בביתם כמעט עירום כל הזמן, והדבר מסמל אותה נאיביות צעירה שאליה מציצים השניים בהנאה גדולה.

השם "חמדה" נחשף בסצנה האחרונה, והוא קשור לאותה תשוקה ששייכת לצעירים, או לעברם של אפי וששי, גם הדברים שאומר ששי, כאשר הוא מקשיב לדברי ההבל של המרצה לתנך בספרייה בה הוא משמש כשומר מתנקזים אל אותו רעיון:
לחמוד, מה רע בלחמוד הוא שואל? מדוע לא להשתוקק למה שאין לך? זאת השאלה אולי העיקרית שעומדת במרכז הסרט, שובה הלב הזה.
יש המון פשטות בסרט, אך בחייהן של הדמויות אך גם בסיפורן, אך אל לטעות: לא מדובר בסרט שטחי כלל וכלל.
הסרט משלב גם אימרות בערבית שמוסיפות חן רב לתסריט.

המשחק של שתי הדמויות המרכזיות אך גם של מאור לוי, המגלם את עומרי המתוק הוא כל כך טבעי, משובח וראוי לפרסים.

לכו לראות וגם לעודד את הקולנוע הישראלי המזנק לגבהים מרשימים.

בימוי ותסריט: שמי זרחין
משחק: ששון גבאי, אסי לוי, מאור לוי, לבנה פיקלשטיין, רועי אסף, עדי אלון, שאדי מרעי (חמיד המקסים)

125 דקות
ישראל 2024