הסרט מבוסס על ספורה של להקת אקפלה מאיזור קורנוול, אנגליה. כמו בכל סרט "המבוסס על סיפור אמיתי" היוצרים נוטלים לעצמם את החופש שלא להיות נאמנים למציאות.
דני מגיע עם חבריו לכפר כדי לחגוג את סוף רווקותו של אחד מחבריו. הם הלונדונרים זרים כל כך למקום הקסום, הכפרי, שיש בו חוקים שונים לחלוטין מהעיר הגדולה. הם לא מודעים לסכנות הים, וכאשר שומעים את שירת הדייגים, דני נותר לבדו, לאחר שהבוס שלו היתל בו שינסה להחתים אותם על חוזה.
המהתלה הזאת הופכת למציאות כשדני, מתאהב לא רק באוולין, גרושה המנהלת את האכסניה בה הוא לן, אלא גם באורח החיים הפשוט, הערכי, שיש בו אחווה ואחדות גורל של הדייגים, בני המקום. זה גורם לו לבדוק באיזה אופן הוא חי את חייו הקפיטליסטים, בריצה מטורפת אינסופית להשיג עוד ועוד.
שירת הדייגים משמרת מסורת רבת שנים, כמו למשל, אזכור לסוף המאה ה-17, לסערה בים שגרמה לאובדנם של 24 דייגים. (במציאות, רק שלושה מבין חברי הלהקה היו דייגים).
הסרט הקליל, החביב והמהנה הזה, שגורם לצאת עם חיוך אמיתי נסוך על השפתיים הוא סרט צפוי מאוד, מהסוג שמבקרים קוטלים אותו מידית.
חייבת להודות, שהרגשתי סלחנית כלפי העלילה הצפויה שכן, משהו בתרבות הכפרית, המסורתית, האנגלית, הנוף, המוסיקה, עושה את הצפוי למהנה מאוד בכל זאת.
במאי: כריס פוגין
שחקנים: דניאל מייס, טאפנס מידלטון