הסרט מספר את סיפורו של נאנינג שעובר מסע של התבגרות בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה.
אמרוס הוא אי שתושביו חשים גאוות יחידה, ונאנינג נחשב בעיני חבריו לביה"ס לא שייך. שאלת השייכות תעמוד במרכז הסרט.
הוריו של נאנינג הם נאצים, אביו נמצא במלחמה ואימו מאבדת את תיאבונה כאשר היטלר מת, והמלחמה עומדת להסתיים בתבוסתה של גרמניה.
נאנינג יוצא למסע כדי להגשים את בקשתה של אימו לאכול לחם לבן, חמאה ודבש.
החיפוש הזה הוא גם מסע הישרדות שלו, של משפחתו ושל כל תושבי האי. המחסור מאוד בולט אבל יש כאלו, המקורבים לצלחת, שיש להם יותר.
תשבי אמרוס נחלקים לנאצים, ונאנינג נמנה על "נוער היטלר" ולובש את מדיו בעת הצורך. ואלו התומכים באמריקה (יש יותר תושבי אמרוס בניו יורק מאשר באי עצמו). הם מקשיבים לתחנות הרדיו של האויב ומשמיעים מוסיקה אמריקאית. כך קורה בביתו של הרמן חברו הטוב של נאנינג. נאנינג משאיל לו את הספר "מובי דיק" שנושא משמעות סמלית: אחאב הקברניט של הספינה פקווד נמשלים להיטלר ולגרמניה.
במסע של נאנינג למצוא את הלחם החמאה והדבש הוא מגלה את הצד האלים, האכזרי, הבוטה אך גם את החמלה וטוב הלב.
פאטי אקין הוא במאי ממוצא טורקי, נולד בגרמניה ועוסק בסרטיו (בקצה גן העדן, עם הראש בקיר, סול קיצ'ן) בשאלות של תרבות פערים בין זהות טורקית וגרמנית. בסרטו "משום מקום" In The Fade הוא מתאר את הנאציזם החדש, וטרור הימין הקיצוני.
בסרטו החדש שאינו סרט שואה ואינו סרט מלחמה הבמאי משלב צילומים של האי, מישורי הבוץ בשעות גאות ושפל ומספק סצנות בוטות ומחמירות לב כאחד.
אהבתי מאוד.
במאי ותסריטאי: פאטי אקין והורן בוהם
צילום: קלר וולטר לינדנלאוב
שחקנים: דיאן קרוגר, לורה טונקה, יאספר בילרב
