יותר מאשר הסרט הוא על כשרונו של ליאונרד ברנשטיין, הוא על מבנה אישיותו, האומץ שלו לחשוף את נטייתו הביסקסואלית בניו יורק של שנות החמישים והשישים.
ברנשטיין, לא הסתייג מכתיבת מוסיקה בסגנונות שונים ומנוגדים הלחין עשרות יצירות לבלט, לאופרה, לתיאטרון, לקולנוע, והגיע להישגים שרבים רק חולמים עליהם, למרות שהיה יהודי, ונאמר לו שסיכוייו לנצח על הפילהרמונית של ניו יורק אפסיים, זכה גם בכך.
ולמרות שגם הלחין מחזות זמר, היה לו תפקיד משמעותי בהשפעה על המוסיקה הקלאסית של המאה העשרים.
הוא היא אדם ססגוני, תאוו חיים, טוטאלי מאוד, שהצליח לכבוש כל פסגה.
הסרט נפתח באירוע מכונן כאשר הוא בן 25, הוא מחליף את המנצח החולה של הפילהרמונית של ניו יורק. הוא עושה זאת ללא חזרה עם הנגנים ולמרות זאת בהצלחה מסחררת, שתהפוך אותו לכוכב, סופרסטאר בן רגע.
המאורע המכונן השני בחייו מתרחש בעת מסיבה בביתו של הפסנתרן הצ'יליאני, קלאודיו אראו את פליציה כהן מונטלאגרה.
אביה היה נכדו של רב, ומכאן השם כהן, לאחר נישואיה לברנשטיין התגיירה. פליציה ולאונרד נישאו ארבע שנים לאחר המפגש במסיבה, ולזוג נולדו שלושה ילדים.
פליציה אותה מגלמת בצורה נהדרת קארי מאליגן, הייתה שחקנית לא ממומשת, והסרט מתאר את האופן שבו היא מסכימה או לא מסכימה לחיות לצדו של אמן מפורסם, מרוכז בעצמו, שבוגד בה עם גברים בפרהסיה.
בשלב מסוים הוא מסרב לחיות חיים כפולים ועובר לחיות עם מאהבו, תום קות'רן, שאף הוא היה מוסיקאי.
ככל שהוא מצליח, הוא גם נסחף לסמים ולשתייה, ובה בעת פלישיה קמלה, מסתייגת מהתנהגותו, ולא מוכנה יותר להעמיד פנים. היא מפגינה חוט שידרה, פמיניזם טרם זמנו, ומקומה בסרט איננו משני כלל ועיקר.
מחלת סרטן השד שלה מחזירה אותו הביתה, והוא סועד אותה במסירות רבה.
הסרט משלב מוסיקה מופלאה, הדינמיקה של הסרט סוחפת.
ביקורת רבה הושמעה על כך שאף יהודי הוצמד לברדלי קופר, המגלם את לאונרד, וגם הבמאי של הסרט ("כוכב נולד").
רבים ראו בכך סימן לאנטישמיות. לטעמי, הצוות שעמל בעיצוב דמותו כך שתהיה מאוד דומה לברנשטיין עצמו, ראוי לשבח על הצלחה זו, והיא כוללת בין היתר גם את אפו.
חשוב לציין, שסטיבן שפילברג ומרטין סרקוזה הם המפיקים של הסרט המאוד ויזואלי הזה.
נהניתי מאוד. ממליצה.
ארה"ב, 2023, 129 דקות
