אתם, כל אלו שאהבו מאוד את ספרה של דליה אוונס, בוודאי שואלים: האם לראות את הסרט, האם מאכזב?
התיאורים של ביצת החוף כפי שהם מופיעים בספר זוכים לוויזואליזציה כפי שאמנות הקולנוע מאפשרת.
את הפתיחה של הספר במאורע המכונן של קאיה המתבוננת באמה, הנעולה בנעלי התנין בחרה הבמאית במאורע מכונן אחר, מציאת גופתו של צ'ייס אנדרוס ותחילתה של החקירה, האם מדובר ברצח או בתאונה.
כך הספר והסרט נעים בין 1952, השנה שבה קאיה נעזבת ע"י בני משפחתה והופכת להיות ילדת הביצות, החיה חיי הישרדות ובדידות לבין 1969, שנת מותו של צ'ייס.
צילומי הביצה קסומים, המוסיקה נהדרת, אבל סיפור האהבה של קאיה וטייט ואחר כך צ'ייס (אין כלל ודאות שמדובר באהבה) הם קיטשיים, והופכים את הספר המופלא הזה לסרט בינוני ביותר.
הספר מתאר בפירוט ובצורה מוחשית את לבושה הקבוע, המרופט המלוכלך של קאיה, את היותה ילדת טבע פראית, את תיאור המזון המצומצם שהיא מנסה לייצר מתוך סביבתה. ואילו בסרט הופעתה כילדה וכנערה מוצגת בצורה לא אמינה, לא בלבושה, לא בפניה היפות תמיד. רציתי לקבל קצת יותר מהילדה לפני שהפכה לנערה כדי להבין את התשתית הפסיכולוגית של ילדה נטושה, חריגה, מוקצית מחמת מיאוס ע"י תושבי ברקלי קוב.
קאיה לומדת מהטבע על התנהגויות אנושיות, על סוגי אימהות, נאמנות, זוגיות- זאת הדרך שלה להכיר את העולם שכן היא מנותקת מהחיים "הנורמליים" בעיירה.
זהו סיפור על התמזגות עם הטבע (שכולנו שכחנו), חריגות ובדידות בשל דעות קדומות של הסביבה, וגם נושא ההטרדה המינית שכל כך מדובר לאחרונה הוא חלק חשוב בעלילה.
קולה של הגיבורה, המספרת מאפשר להבין את עולמה, אך שוב זה מוצג באופן קיטשי ולעיתים, המעברים חדים מדי ולכן לא אמינים.
דליה אוונס, הסופרת חיה כגיבורתה בטבע, מנותקת מבני אדם. אף היא נחשדה ברצח של צייד לא חוקי שלטענתה ולטענת בעלה חדר לשטחם.
אם מגיעים לצפייה בסרט בידיעה שהוא קיטשי באשר לסיפורי האהבה, יש בו גם משהו מענג: הצילומים, הפסקול, המשחק.
הבמאית: אוליביה ניומן
התסריטאית, לוסי אליבר שהייתה אחראית על "חיות הדרום הפראי", הנפלא, ומשום כך, האכזבה לאור הציפיות. יש נאמנות רבה לעלילה, אך סגנונו של הספר לא נשמר.
הסיום המפתיע בספר מופיע גם בסרט.
ולכל מי שלא קרא את הספר הייחודי והמרתק הזה אז הנה מה שיעורר אולי את התיאבון:
"מה ז'תומרת איפה שסרטני הנהר שרים?
אמא היתה אומרת את זה.
קאיה זכרה את אמא מעודדת אותה תמיד לחקור את ביצת החוף: "לכי הכי רחוק שאת יכולה – רחוק-רחוק לאיפה שסרטני הנהר שרים".
"זה פשוט אומר רחוק בתוך הטבע איפה שהיצורים עדיין חיים פרא, עדיין מתנהגים כמו יצורים"… (עמוד 115).
דייזי אדגר ג'ונס מגלמת את קאיה הבוגרת ("אנשים נורמליים"), טיילור ג'ון סמית הוא טייס יפה התואר, האריס דיקינסון הוא צ'ייס, דיוויד סטאראתרן (ארץ נוודים) הוא טום, סניגורה.
הרצאה מקדימה:
מספר לסרט- האם תמיד הספר טוב יותר? על עיבודים של טקסטים ספרותיים לקולנוע
