שמונה הרים

סרט פיוטי ארוך, מתנהל לו לאיטו, חושף צילומים ונופים יפהפיים של פשטות, של מפגש אדם- טבע.

1982, פייטרו מגיע עם אמו לחופשת הקיץ לשהות בכפר, הרחק ממילנו, מקום מגוריו. שם הוא פוגש את ברונו, הילד האחרון שנשאר בכפר, יתום מאמו, אביו עובד בבנייה בעיר, גדל אצל דודו ודודתו, חולב פרות, מוציא את העדר לאחו.

שני הילדים, הכפרי והעירוני נפגשים. הם מאוד שונים במזג שלהם, באומץ, ולמרות זאת מתפתחת חברות, אולי מכורח הנסיבות. בתחילה, ברונו המוביל ופייטרו המובל.

השנים חולפות, הם כבר בחורים צעירים, הנתק ביניהם נותן את אותותיו. ודווקא אז אפשר למצוא את הדמיון ביניהם: נטולי חזון, נותנים לחיים לנווט אותם.
מעבר לחברות שמקבלת גוונים וצבעים במהלך חייהם, הסרט גם עוסק ביחסי אבות בנים:
אביו של פייטרו מהנדס שמגיע אף הוא במרוצת השנים לכפר. הוא מאמץ ולוקח תחת כנפיו את ברונו, שומר אתו על קשר, ומבקש ממנו גם את צוואתו האחרונה.

על פי בקשתו, שניהם יבנו בית מול ההרים, ימצאו אהבה, יאבדו אותה.
בשלב מסוים ספריו של פייטרו מתפרסמים ונדמה, שהוא מצא את מקומו וייעודו, ודווקא אז ברונו נקלע לתחושת החמצה, אובדן דרך.

שמונה הרים הם סמל לעולם, לאפשרויות. פייטרו מתקשה לנשום בפסקות ההרים, אך בבגרותו הוא יאמץ לעצמו טיפוס הרים כדרך חיים. ההסתייגות שלו מאביו כילד, כאשר הוא מטיח בו "אני לא רוצה להיות כמוך", מתהפכת עליו, והוא יהיה חובב טיפוס הרים בדיוק כמוהו.  הפסגה והטיפוס אליה עם קשיי הנשימה היא סמל לאפשרויות להעפיל למרות הקושי, חיים המלווים בשיא ובשפל.

סמל נוסף הוא השיח שפייטרו מוצא בבית שהם בונים, ושותל אותו במקום סמוך. ברונו אומר על כך: "צמח נטוע חזק במקום שנולד, במקומו הטבעי, אך הוא נחלש כמעבירים אותו"- אמירה סימבולית על המעברים ששני החברים חווים, שחייהם נקשרים זה בזה, יחדיו עוברים תהפוכות, ושורדים את מכשולי הזמן.

הסרט מבוסס על ספרו של פאולו קונייטי, שזכה בפרסים.

סרט ארוך, אולי קצת מדי, (147 דקות) אך הפיוטיות המשלבת חכמת חיים עושה אותו למיוחד וראוי מאוד לצפייה.

במאים: פליקס ואן חרוגינגן, שרלוט ונדרמרש (בת זוגו), בלגיים)
הסרט דובר איטלקית ומצולם באלפים האיטלקיים.

ממליצה מאוד.

הרצאה מקדימה:
חברות מהסרטים: חברות בשלבי החיים השונים בקולנוע ובחיים