מודעה בעיתון שזו לשונה:
"דרוש גבר בן 80-90 עצמאי, סודי, בעל יכולות טכנולוגיות" מביאה לראיון מספר גברים שמוצאים עצמם מתאימים. מתאימים? לא בדיוק? הם מתקשים להשתמש בטלפון הנייד שלהם (המיושן) שימוש רגיל.
סרחיו בן ה84 נבחר מבין כל המועמדים להיות החפרפרת. תפקידו הוא להיכנס לשלושה חודשים לבית אבות כדי לעקוב ולדווח על היחס של הצוות והדיירים לסוניה, שבתה דואגת לה. היא חושדת שמתעללים, מרביצים לאמה וגונבים ממנה.
לשם כך, סרחיו צריך ללמוד לצלם בעזרת משקפיים מיוחדים, מכשיר הקלטה ולנהל שיחות וידאו בווטסאפ עם החוקר שמנהל את כל הפרויקט הזה למען לקוחתו, בתה של סוניה.
סרחיו מפתיע. הוא מצליח לפתח יחסים טובים והדוקים עם כל דיירות הבית, שרובן אף מתאהבות בו. החשש שלא יעמוד במשימה (גם הטכנולוגית), מתבררת שמוטעית.
סרט אנושי, מכמיר לב, ויחד עם זאת הסצנות בבית אבות עלוב הזקנות חולות, או מנותקות מהמציאות לא קל לצפייה.
בכל זאת, זהו מסמך חשוב, הומניסטי. ממליצה
בין הסרטים החדשים של דוק- אביב 2020
