הספר פורסם ביפנית ב־1982, והגיבור, איסאקו, הוא בן תשע. אביו נמכר למעשה לעבדות עבודה כדי להציל את המשפחה מרעב, ואיסאקו נדרש לקחת על עצמו חלק ניכר מן האחריות למשפחה. במקביל הוא נחשף בהדרגה לסודו של מנהג ה־O-fune-sama: ספינות שמגיעות אל החוף ונטרפות הן מקור חיוני למזון ולסחורות, והכפר אף מדליק את מדורות מלח כדי למשוך ספינות אל השוניות.
האדם מול הטבע, ובעצם האדם התלוי לחלוטין בטבע
זה אולי המוטיב המרכזי: אנחנו רגילים לחשוב על האדם כמי שמנסה לשלוט בטבע. כאן קורה כמעט ההפך. האדם קטן מאוד מול הים, החורף, הדגים, הגאות והשפל, השלג, הרעב והמחלות. אין בכפר כמעט שום אפשרות לייצר עודף. הטבע קובע אם יהיה אוכל או לא יהיה אוכל.
אפילו הזמן עצמו אינו נמדד במונחים של לוח שנה מודרני אלא באמצעות מחזורי הטבע: עונות הדיג, הופעת הדגים, החורף, השלג, עבודת המלח. אחד המבקרים אף מציין שהזמן ברומן נדמה כאילו הוא נע באמצעות מחזורי הלידה והמוות והתופעות הטבעיות החוזרות על עצמן. וזה יוצר תחושה כמעט פרהיסטורית: האדם אינו עומד מול הטבע, אלא שייך אליו ותלוי בו.
אבל יש כאן פרדוקס: דווקא כאשר בני האדם מנסים להתערב בטבע, באמצעות הדלקת המדורות שמושכות את הספינות, הם יוצרים את האסון.
כלומר, האדם מנסה לרתום את הטבע לטובתו, אבל אינו באמת מבין את המחיר של ההתערבות.
דבר נוסף: הטבע אכן מקשה על החיים באי, אבל מה שיהפוך את החיים על פיהם אלו דווקא בני האדם.
עבור אנשי הכפר, ספינה טרופה איננה טרגדיה. היא גאולה.
בעולם שבו אין די מזון, האסון של האחר הוא השפע של הכפר. הספינה מביאה אורז, יין, מזון ומוצרים שהכפריים אינם יכולים להשיג בדרך אחרת. לכן הם לא רק מחכים ל־O-fune-sama, -הם כמעט מתפללים לבואה.
וזו נקודה מוסרית חזקה מאוד: יושימורה אינו ממהר לשפוט את הכפריים. וזה בדיוק מה שהופך את הספר למטריד. הם אינם מוצגים כמפלצות, הם אנשים רעבים.
הישרדות מול מוסר
הכפר פיתח מערכת מוסרית משלו. מה שבעולם החיצוני היה נחשב פשע, הופך בתוך הכפר למסורת מקובלת, כמעט קדושה.
הם יודעים שהמדורות עלולות לגרום לספינה להתקרב לשוניות. הם יודעים מה הם מקווים שיקרה. וכאשר הספינה אכן נטרפת, הם הורגים את הניצולים ובוזזים את המטען. המקורות מתארים זאת כמנהג שהכפר תלוי בו כדי לשרוד.
כלומר, המסורת נותנת לגיטימציה למעשה שבנסיבות אחרות לא מתקבל על הדעת.
האם מוסר הוא מוחלט, או שהוא משתנה בהתאם לתנאי החיים? מה שנחשב הצלה עבור אנשי הכפר, נחשב כפשע במקום אחר. האם זה מוסרי לתעתע בספינות ואח"כ להרוג את אנשיהם כדי לשרוד?
השוד של הספינה השנייה כבר מחדד עוד יותר את שאלת המוסר, שכן הפעם אין הם לוקחים מזון כדי לשרוד. לקיחת כל האריגים האדומים כדי להכין בגדים חגיגיים היא כבר חמדנות- וזו תוביל לאסונם.
כפר מתנהל כקהילה שבה החלוקה היא שוויונית:
לכאורה, דווקא בתנאי רעב היה אפשר לצפות שכל אדם ידאג לעצמו. אבל הכפר מבין שאם רוצים להמשיך להתקיים, צריך מערכת של חלוקה.
לכן ראש הכפר איננו רק מנהיג. הוא במובן מסוים האדם שאחראי להפוך את השפע הפרטי למשאב ציבורי. הוא גם יהיה הדוגמא האישית להחלטה לעזוב את הכפר כדי להציל את מי שנותר.
הספר מסופר מנקודת מבטו ילד בן תשע, וזו בחירה משמעותית. הוא ילד בן 9 שצריך לוותר על ילדותו ולהפוך למבוגר בטרם עת.
הוא מקבל אחריות של מבוגר בלי לקבל את הכוח, הניסיון והבשלות של מבוגר. לכן, האשמה שמכרסמת בו על כך שאינו מצליח להציל את משפחתו, נובעת מכך שהוא לא מצליח להיות מבוגר. (משום שאינו מבוגר).
זהו בעצם סיפור התבגרות שבו איסאקו לומד מהי הישרדות, מהו מוות, מיניות, אחריות, בגרות, מוסר
הקורא עובר את התהליך יחד איתו. בתחילת הספר יש דברים שהוא אינו מבין, ובהדרגה הוא נחשף לסודות הכפר. אחת הביקורות מתארת בדיוק את התהליך הזה: ההתבגרות של איסאקו היא גם תהליך של גילוי הדרגתי של המסתורין שמקיפים את חייו ואת מנהגי הכפר.
הנשים בכפר
הנשים אינן חסרות כוח לחלוטין. אמו של איסאקו, למשל, מתוארת כדמות חזקה, והיא נושאת על עצמה חלק עצום מעול המשפחה.
אבל הכוח שלהן הוא בעיקר כוח הישרדותי, לא כוח חברתי.
הן עובדות, יולדות, מטפלות, מחכות לגברים שחוזרים מן העבודה או אינם חוזרים, מתמודדות עם רעב ומוות, וממשיכות לתחזק את חיי הכפר. אישה יכולה להיות חזקה מאוד ועדיין להיות חסרת חירות.
הטקסים והאמונות בכפר
הכפר מלא בטקסים, אמונות ומסורות. הם אינם קישוט תרבותי. הם מערכת פסיכולוגית שמאפשרת לאנשים לחיות בעולם בלתי צפוי.
אם אינך יכול לדעת מתי תגיע הספינה, מתי יהיה מספיק דגים, מתי יגיע החורף, מתי ימות אדם, אתה זקוק לסיפור שמעניק משמעות לאי הוודאות.
לכן O-fune-sama היא תקווה, גורל, אל, מזל, מזון, מוות וישועה בעת ובעונה אחת.
והכפריים אינם רק מחכים לאירוע. הם מפתחים סביבו מערכת של ציפייה, טקס ואמונה.
הספר בנוי על הנגדה בין:
טבע ואדם, הישרדות וגאולה, אסון וישועה, ברכה וקללה, קהילה וצדק, ילדות ואחריות.
ממליצה מאוד!
אקירה יושימורה, , הוצאת שוקן, 190 עמ'
