בסרטו החדש של פדרו אלמודובר אפשר לראות את המשך תהליך השינוי שהבמאי עובר והאופן שזה מתבטא בסרטיו.
קשה להפריד בין האיש לבין יצירתו. ב1975 הוא מצטרף לתנועה המדריאלית, LA MOLDIVA
לאחר 40 שנה של שלטונו של הדיקטטור הגנרל פרנקו, ועם מותו קמה תנועת שוליים זו . הערכים שלה: חופש טוטאלי, מודרניות, כל מה שנאסר- מותר, חגיגה מינית אישית אופנתית, ואלמודובר הופך להיות חלק חשוב בתנועה הזאת בעולם הקולנוע.
אלמודובר הגיע למודעות הבינלאומית ב-1988 עם סרטו "נשים על סף התמוטטות עצבים". בסרטיו הראשונים הוא בוחר בעמדה של אאוטסיידר. כהומוסקסואל הוא מתאר את הווי החיים של טרנסג'נרים, הומוסקסואליים, מושפע מתרבות הפאנק.
במשך עשרות שנים הוא יוצר מלודרמות גדולות מהחיים, שאובות מהוליווד, אך זוכות באינטרפרטציה אישית. מאפיינת אותו ההגזמה בתכנים, בצבעים העזים של החיים, וכך גם התפאורה, הרהיטים, מקום ההתרחשות מוגש לנו בשילובי צבעים עזים אדום-בורדו, כחול, צהוב. הפסקול יהיה אף הוא דרמטי, ומכאן התוצאה: סרטים המספרים סיפורים יוצאי דופן, לא ריאליזם.
הוא מעמיד בסרטיו נשים חזקות, שורדות, שמצליחות בעזרת האחווה הנשית להתמודד עם הכאב שנגרם להן בשל בני זוגם ונסיבות החיים. לגברים יש מקום שולי ביצירתו, והם לעיתים מניעים את העלילה ונעלמים בשלבים מוקדמים.
זה בולט ב"לחזור", "דבר אליה", "הכל אודות אמא".
בתוך העולם הנשי אלמודובר אוהב לעסוק ביחסים בתוך המשפחה ובעיקר בין אימהות לבנות. הוא מתאר קרע, ניתוק כפי שגם קורה בסרט החדש. אפשר לראות זאת גם ב"חולייטה" ו"לחזור". הניתוק הזה קשור לנושא רחב יותר של העדר שיח ביצירותיו: "אהבת בשר ודם", "קיקה", "קשור אותי אהוב אותי", "נשים על סף התמוטטות עצבים". חוסר התקשורת מוביל למצבים טרגיים.
הקשר בין עולם הקולנוע למציאות (עולמו שלו, ארס פואטיקה) מופיע כנושא מרכזי ב"חיבוקים שבורים" ובכאב ותהילה" אך גם כאיזכור ב"פרח הסוד שלי".
סרטיו האחרונים: "הקול האנושי", סרט קצר בן 25 דקות שבו מככבת טילדה סווינטון בהופעת יחיד אשר עוסק במצוקה של אישה נעזבת, "אימהות מקבילות", וכעת "החדר הסמוך" חושפים במאי שסרטיו הפכו למיינסטרים, ועברו קברת דרך ארוכה מאז אותה תרבות השוליים, שהיתה חמנת חלקו בתחילת דרכו.
"בחדר הסמוך" נפגוש שתי נשים עצמאיות, אינגריד (ג'וליאן מור) ומרתה (טילדה סווינטון), חברות שלא נפגשו שנים. כאשר נודע לאינגריד כי מרתה חלתה בסרטן, הן מתקרבות זו לזו, מנהלות שיחות על החיים והמוות ומה שביניהם. שיחות השופכות אור על חיי כולנו.
אינגריד מתלווה לחופשה שמרתה מתכננת, והופכת שותפה לסודה הגדול.
הסרט מבוסס על ספרה של סיגריד נונז What Are You Going Through. אין זאת הפעם הראשונה שאלמודובר מתכתב עם מקור ספרותי, הוא עשה זאת ב"חולייטה" כשהתבסס על סיפוריה הקצרים של אליס מונרו, הוא עשה זאת כשהוא מתכתב עם המחזה בשם זה של קוקטו מ 1928.
הסרט החדש עוסק בחברות, בהתמודדות עם מחלת הסרטן, בחשבון הנפש שעושה הגיבורה לגבי יחסיה עם בתה, מישל, ובבחירות האמיצות של מרתה.
מאז ומתמיד פדרו אלמודובר ניחן ביכולת מופלאה לספר סיפור. לעיתים מלודרמטי לעיתים מופרך, אך תמיד מרתק בעזרת הדרמה. עיקר גאוניותו מתבטאת באיך: הצבעים, התפאורה, התאורה, זוויות הצילום, המוסיקה – כל אלה מתגבשים לחוויית צפייה במסך שקשה להסיר ממנו את העיניים.
אלמודובר התבגר, ואנחנו זוכים בסרט ריאליסטי, שאפשר להזדהות איתו, ולהתמוגג ממשחק מופלא של טילדה סווינטון וג'וליאן מור.
הסרט זכה בפרס היוקרתי אריה הזהב בפסטיבל הסרטים בוונציה השנה.
אחרי "הקול האנושי", זה סרטו השני אשר דובר אנגלית. מקום ההתרחשות – ניו יורק.
לכו לראות.
מדצמבר 2024 בבתי הקולנוע
במאי: פדרו אלמודובר
מוסיקה: אלברטו איגלסיאס
107 דקות
