אילו הייתי אחראית על בחירת השם לסרט זה, הייתי מציעה: "עיניים טובות". למצוא עיניים טובות זה חוט השני שעובר בסרט על שני רבדיו: סיפורה של ויולטה אימו של הגיבור ארנון נובל (אדיר מילר) שהצילה אותו מידי נאצי אכזר כאשר פיתתה אותו בעזרת טבעת שעליה חרותה ברכה.
הסרט מבוסס על הסיפור האמיתי של סבתו של מילר, שהצילה את בתה התינוקת באופן די דומה.
הרובד השני הוא סיפורו האישי, משפחתי של ארנון, אשר חזר בתשובה, עובד כמורה לנהיגה לאחר שנמצא מהמר בקזינו לא חוקי ונאלץ לפרוש מתפקידו כפרקליט המדינה. בתו עלמה מתנכרת לו בשל שנים של ריחוק, ואט אט נחשף סיפור יחסיהם.
ארנון לא מצא עיניים טובות בשל אמונתו הדתית ביחסיה הלסביים של בתו.
וכך שני הרבדים עוסקים באותו הנושא: האם בעולם של מלחמה, סטריאוטיפים, דעות קדומות, רוע ואכזריות, האם כולנו מוצאים עיניים טובות? (שחרור החטופים, השסע החברתי, למשל).
השאלה הזאת אמורה להדהד בראשם של הצופות והצופים לאחר הסרט המרגש, שאוחז בנו כמעט עד הסוף.
סופו של הסרט הוא שבלוני, צפוי ומאוד חינוכי. הייתי מעדיפה לראות את ארנון ניצב מול תלמידי ביה"ס עם שלט מאחוריו "לעולם לא לשכוח" וכך לסיים.
תיקי דיין בתפקיד האם ויולטה פשוט נפלאה. חוכמתה, ההומור שלה, זיכרון העבר, ייסורי המצפון – כל המורכבות הזאת מוצגת יחדיו ויוצרת אמינות גדולה כלפי הדמות.
למרות שהסרט עוסק בזכרון השואה יש בו גם אלמנטים קומיים. נראה שאפשר להוציא מאדיר מילר סיפור דרמטי אך אי אפשר להוציא ממנו את הקומדיה.
לכו לראות
בימוי: אדיר מילר, יואב ודורון פז
122 דקות, ישראל
תזמורת מצעדים The Marching Band
תיבו דזורמו הוא מנצח בעל שם בינלאומי. כאשר הוא חולה
