שמו של הסרט וההסבר הנלווה לו הפותח את הסרט מכוון אותנו הצופים אל דמות הגיבור השונה, כבר מילדותו היה חריג. אמו ילדה אותו ברכבת, מוטיב שילווה את הסרט לכל אורכו וייטען במשמעות סמלית.
התסריט מבוסס על ספרה של Julie Kavanagh   – “רודולף נורייב: החיים”

הסרט מתרחש ב1961 במהלך חמישה שבועות של ביקור להקת הבלט “קירוב” מלניגראד בפריז.
רודולף נורייב, המכונה רודי הוא אחד מהרקדנים בלהקה. הוא לא ניחן בטכניקה מדויקת אבל “יש לו  את זה”- את התשוקה, הרגש ל”ספר סיפור”, לומר אמירה באמצעות הריקוד.

בשעה שכל הרקדנים שוהים בבית המלון הוא יוצא לסייר בעיר, לבקר במוזיאונים, הוא מאמין שהרחבת האופקים והסקרנות האינטלקטואלית הזאת הכרחית לריקוד. הוא חושב שעליו ללמוד  מרקדניות לשלב אלמנטים נשיים בריקוד שלו.
כמי שחי על פי החוקים של עצמו “כמו חיית פרא בכלוב”, הוא קובע מי יהיה המורה שלו לריקוד.

הסרט מעמת את העולם המוגבל של ברית המועצות, כל פעולה או אמירה נמצאת תחת מעקב של הגורמים המתאימים, ורודי שהחופש הוא אולי הערך העליון בחייו מסומן על ידיהם.
המפגש שלו עם פריז, ההתיידדות שלו עם אנשי רוח צרפתים חושף אותו למוגבלות שלו כאזרח סובייטי.
זהו בעצם סרט על מאבקו לחופש.
הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של הרקדן שערק לצרפת. הוא הצליח לחזור למולדתו ב1987 כדי לבקר את אימו החולה. מת בפריז ב1993.

תוך כדי צפייה לא ניתן שלא לחשוב על סרט אחר מאוד דומה: “הרקדן האחרון של מאו”. אף הוא מספר את סיפורו האמיתי של לי שונסין, רקדן סיני שנשלח עי המפלגה  לביקור אצל להקת הבלט של יוסטון. שונסין ערק לארה”ב לאחר תקרית בין סין וארה”ב, וגם מאבקו מסמל את העימות בין העולם הקומוניסטי (אשר מגביל את החופש של הפרט בכלל ואת החופש של האמנות בפרט) לבין ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שחרטה על דגלה את ערך החירות.

גם רודי וגם לי הגיעו ממשפחות עניות, מועטות אפשרויות , ורק בזכות כישרונם, שאפתנותם, ונסיבות חייהם הצליחו לפרוץ את גבולותיהם תרתי משמע. בנוסף, בשני הסרטים צפים ועולים הזיכרונות של הילדות הקשה, דמויות ההורים, והמשיכה לריקוד כבר בגיל צעיר.
בשניהם הריקודים והמוסיקה נפלאים ומרגשים.

במאי: ראלף פיינס אשר מגלם גם את המורה לריקוד, פושקין
הפקה בריטית, הסרט דובר אנגלית, רוסית וצרפתית.

להרצאות חוויה מהסרטים- לחצו כאן