הסרט מתמקד במאבקו של סילבסטר סטלון לכתוב את הסרט "רוקי” ולגלם את הדמות בעצמו, גם כשהאולפנים מעדיפים לקנות את התסריט וללהק לתפקיד הראשי כוכב מוכר אחר.

לב הסיפור נמצא באמונה בעצמך: מה קורה כשאדם מסרב לקבל את ההגדרה שאחרים נותנים לו?

סטלון אינו רק שחקן עני שמבקש הזדמנות. הוא מסרב להפריד בין היצירה שלו לבין זכותו לגלם אותה. המפיקים מוכנים לקנות את התסריט, ואפילו מציעים לו סכומי כסף גדולים, אבל אינם מאמינים שהוא האיש המתאים לתפקיד הראשי. הוא מתעקש, גם כאשר הכסף יכול היה לחלץ אותו מחייו הקשים.

זהו אדם שזקוק לכסף, אך אי אפשר לקנות אותו בכסף רב. הוא מסרב להמיר את זהותו בסכומים אדירים, משום שאינו מוכן לוותר על עצמו.

אלא שכדי שלא להסתפק בסיפור פשטני על אמונה עצמית ונחישות, כדאי לשאול מה מניע את סטלון בעומק נפשו. האם הוא רק מאמין ביכולתו, או שמא הוא מבקש להוכיח משהו לאביו, לעולם ובעיקר לעצמו?

לשמות ולדמויות משנה בספרות ובקולנוע יש לעיתים תפקיד משמעותי, והם עשויים לשמש מפתח להבנת הגיבור. נדמה לי שגם דמות האב בסרט מאפשרת קריאה פסיכולוגית מעניינת. האב, שאותו אפשר לראות כדמות מסרסת, מעורר בסטלון את הצורך להוכיח שאינו כלומניק שלא יצמח ממנו דבר. אולי מאבקו אינו נובע רק מן האמונה בכישרונו, אלא גם מפצע ילדות שהוא מבקש לתקן.

אביו היה שחקן כושל, וייתכן שסטלון רואה בו מעין מראה נפשית, השתקפות של גורל שהוא נחוש שלא לחזור עליו.

אחת הסצנות החזקות בסרט היא זו שבה סטלון מתפרץ על דמותו של המאמן מיקי, בגילומו של ברג'ס מרדית'. ההתפרצות מבטאת כעס עמוק כלפי אביו, והתסכול המשפחתי האישי של סטלון מוצא את דרכו אל המשחק. דווקא ברגע הזה, משחקו מצליח להרשים גם את המפיקים שהתנגדו עד כה לליהוקו. זוהי סצנה שממחישה כיצד חוויות אישיות כואבות עשויות להפוך לחומר גלם אמנותי.

ברגעי הספק וההתלבטות, סשה, אשתו, היא הכוח המחזק והתומך. כבר בשלב הראשון היא מעודדת אותו לכתוב תסריט בעצמו, ובהמשך מסייעת לו במאבקו העיקש על הזכות לגלם את הדמות שיצר. היא אינה מסתפקת באמונה בו, אלא מסייעת לו למצוא דרך מעשית לממש את אמונתו.

ברגעים שבהם אדם מתקשה לראות בעצמו את יכולותיו, אדם קרוב עשוי לשמר עבורו את האפשרות שעדיין לא התממשה. אין פירוש הדבר שהוא יוצר את הכישרון או יכול להבטיח את ההצלחה, אלא שהוא מסייע לאדם שלצדו לא לוותר על עצמו בטרם עת.

הסרט מציג בפנינו את החיבור המרתק בין ביוגרפיה לאמנות. לעיתים היוצר מעניק לדמות שלו מילים שהוא עצמו לא הצליח לומר, או משתמש ביצירה כדי לעבד חוויות שעדיין מכאיבות לו. אמנות עשויה להיות דרך לעיבוד רגשי, ולעיתים גם דרך לריפוי הנפש. נדמה לי שזה מה שקורה לסטלון.

בעיניי, רוקי אינו רק דמות שסטלון רוצה לשחק, אלא גם דמות שהוא זקוק לה כדי לבטא את מאבקו על כבוד, הכרה ותחושת ערך. במובן זה, המאבק על הזכות לשחק את רוקי הוא גם מאבק על הזכות להגדיר את עצמו.

אני מבקשת לציין במיוחד את משחקו של אנתוני איפוליטו, שמצליח לא רק לחקות את סטלון, אלא גם להמחיש את עקשנותו ואת נחישותו. נוצרת הקבלה יפה בין סטלון, שנאבק על הזכות לשחק בסרט שכתב, לבין רוקי בלבואה, שנאבק על הזכות להיחשב מתאגרף אמיתי.

היו חלקים בסרט שלא הלהיבו אותי, ולצד רגעיו החזקים אפשר היה להעמיק יותר במורכבות הרגשית של הגיבור ובמקורות המאבק שלו. ובכל זאת, זהו סרט מעניין, לא רק משום שהוא מביא סיפור אמיתי, אלא משום שהוא שופך אור על החלומות שלנו, על המניעים הפסיכולוגיים העומדים מאחוריהם ועל המחיר שאנו מוכנים לשלם כדי להגשים אותם.

ובעיקר, הוא מזכיר לנו עד כמה כל אדם זקוק לפעמים למישהו שיאמין בו, לא רק במילים, אלא גם במעשים, ויפלס לו דרך מעשית לממש את רצונותיו.

לכו לראות.

במאי: פיטר פארלי
ארצות הברית, 2026 | 128 דקות

הרצאה מקדימה: להצליח ולהיכשל מהסרטים – להצליח ולהיכשל בחיים