"למה אני קופץ"?- פסטיבל הסרטים בחיפה 2020
וואו.
הסרט הזה טלטל אותי.
ולא, אין במשפחתי אוטיזם, גם לא בסביבתי הקרובה. ובכל זאת, יש בו קריאה כמעט נואשת, של אלה שאינם יכולים לדבר או לבטא את עצמם כרצונם, לנסות להציץ ולהבין (אם כי בלתי אפשרי באופן מוחלט) את עולמם.
הסרט התיעודי המוצג בימים אלו בפסטיבל הסרטים בחיפה מבוסס על ספרו של נאוקו היגשידה, אוטיסט שכתב אותו בגיל שלוש עשרה.
הספר התגלגל לידיו של דיוויד מיטשל, (המתראיין בסרט),אב לילד אוטיסט מאירלנד, שרצה לתרגם אותו כדי שהמטפלים בבנו יבינו אותו טוב יותר. וכך, לא רק משפחותיהם של ילדים אוטיסטים אלא גם כל המעגלים החברתיים הפוגשים באוטיזם, יכולים קצת יותר להבין מה קורה בראשם של "האחרים".
נאוקו כותב: "אנחנו נולדים מחוץ למשטר הציוויליזציה שלכם". הוא מבקש שנציץ אל הראש שלו כדי להבין מה קורה לו כשהוא רואה גשם יורד, באיזה אופן הוא קולט אובייקט באופן שונה מאתנו, מדוע הם אובססיביים?
הוא מוכיח שאוטיסטים מרגישים, מדמיינים, מחוברים לטבע אולי יותר מאתנו, אלא שהם כלואים בראשם שלהם, השונה מראשנו.
הספר והסרט הם כמו שגרירים של תרבות, המסבירים את הכללים שההורים והחברה לא מבינים, ובכך- גדולתו.
והוא נע בין ציטוטים מן הספר, מחשבותיו ותהיותיו של נאוקו, בד בד עם הצגת עולמם של נערות ונערים מסביב לעולם: הודו, אנגליה, ארה"ב, סיירה לאון.
אמריט מהודו מבטאת את מה שאינה יכולה במילים בציוריה. את הכעס, את התסכול, את ההשפלה שהיא עוברת. "איך החיים שלכם היו נראים אילו לא יכולתם לומר את מה שאתם רוצים" שואל נאוקו. "אל תנסו לשפוט אותנו רק על פי מה שאתם רואים מבחוץ, תקדישו קצת זמן והקשיבו למה שיש לי לומר" הוא כמעט מתחנן.
ג'וס מאנגליה מדגים את האופן שבו זיכרונות של אוטיסט שונים מזיכרונותינו, "הנורמליים". הוריו מודאגים ומקווים שהעולם ייערך לאמץ ולקבל אנשים כבנם, ביום שבו לא יחיו.
בן ואלה מווירג'יניה מצביעים על לוח אותיות שמצטרפות למילים שהופכות למשפט את אשר הם חושבים וחשים.
אביה של ג'סטינה מפריטאון, אומר כי שינתה את השקפתו על העולם, לימדה אותו מהי אהבה. הוריה נלחמו בדעות הקדומות של הקהילה בתוכה הם חיים, שראו בבתם ובאוטיסטים אחרים "שדים", "כישוף". הם פעלו והצליחו ב-2017 להקים בית ספר מיוחד, שבו הילדים לא חשים פחד, ואינם נשלחים ליער, לנהר ונרצחים.
ובחזרה לנאוקו, המספר.
"לשם מה נולדתי"? הוא תוהה "מה אהיה כשאגדל, האם אוכל לחיות כראוי ככל בני האדם?
"העולם הזה הוא שלנו ואין לנו עולם אחר
הדבר הנורא ביותר עבורי הוא שאני מאמלל אנשים אחרים. בבקשה המשיכו את המאבק איתי."
נאוקו מודע שונות שלו, מצביע עליה, ויחד עם זאת מבקש להישאר כזה, משום שלזה הוא רגיל.
כל מה שהוא מבקש להפגיש את העתיד שלו ושלנו.
כרטסים להקרנות לסרט בצורה מקוונת נחטפו למרות שהוסיפו עוד הקרנה לא מתוכננת.
אני משערת שהסרט יוצג בסינמטקים בצורה זו בקרוב.
ואם לא- עשו לעצמכם טובה, קראו את הספר (דיגיטלי או מודפס) כדי שנתקרב, נבין, נגלה אמפתיה אל העולם הייחודי הזה.
במאי: ג'רי רות'וול
