הסרט מספר את הסיפור של חמישה מפגשים של עבריינים וקורבנות שנפגעו ממעשי שוד, אלימות, פריצה במסגרת "צדק מאחה". מדובר בגישה הגורסת כי מפגשים אלו יכולים לגרום לאסירים ולפושעים להבין את ההשלכות של מעשיהם ולהעניק קול לקורבנות, לאפשר להם לבטא את רגשותיהם, את מצוקתם הנפשית, הפיזית, ואולי גם להתגבר עליהם ולסלוח.
סבין, אישה שיצאה לגימלאות נשדדה באלימות ברחוב, אושפזה במשך חודשים בבית חולים ובשל כך, הפסיקה לצאת מביתה. כאשר אומר לה נאסים, אילו היו עושים כדבר הזה לאימי הייתי רוצח את הפושע, היא זוכה להכרה כלשהי לרגשותיה.
נאוול, (לילה בחטי ,"מים ואהבה) מגלמת צעירה שנשדדה. היא הגישה תלונה, אך השודד לא נתפס, והיא חיה בחרדה שיחזור וינקום. היא לא מסוגלת לתפקד כאם וכרעיה. היא שומעת מהאסירים כי "כשעושים מכה" לא רואים את הקורבנות, הפשע נעשה בעיוורון בגלל האנדרלין. והם מספרים שהם רועדים מפחד לאחר השוד, חרדים מהבאות. הם נשאלים מדוע הם לא שודדים חנויות, מחסנים ועושים זאת בבתים בנוכחותם של בני הבית, והתשובה היא שהם זקוקים לקבל את הקודים הסודיים של כרטיסי האשראי.
גרגואר, נפגע בשל שוד אלים שנעשה בביתו, הוא נקשר וכך גם בתו ששהתה בחדר אחר, מבלי שידע מה עלה בגורלה. והוא מבקש מעיסא לקחת אחריות על מעשיו, הוא מוכיח אותו על כך שהוא מציג את עצמו כקורבן ולא מבין מהן ההשלכות של פשעיו.
במקביל למפגשים הללו עומדת קלואי שנאנסה ע"י אחיה בילדותה, ותלונתה לא התקבלה בעין יפה בקרב משפחתה. שנים אחר כך, כאישה בוגרת, המנסה לשקם את חייה בקושי רב, אנו מבחינים ברגשות אמביוולנטיים שלה מצד אחד שנאה ומצד שני אהבה ודאגה לאח הבוגר שהעריצה. הוא השתחרר מהכלא והיא רוצה לפגוש אותו, לשאול אותו שאלות ולדאוג שלא יתקלו זה בזו בהמשך בעירם.
את שני התהליכים מלווים מתנדבי "צדק מאחה" המשמשים כמנחים, מגשרים, מפקחים על תהליכי המפגש בין פוגע לנפגע.
לאחר הצפייה בסרט המרתק הזה, נערכה שיחה עם שתי מתנדבות בעמותות של "צדק מאחה" בארץ, והן הסבירו את ההבדלים בין המתרחש בסרט לגישה על פיה פועלים בארץ: למשל, בסרט אין מפגש ישיר בין הקורבנות לפוגעיהם, ואילו בארץ המפגש הוא ישיר.
הן הוסיפו כי לפעמים יש דמוניזציה של הפוגע, והמפגש מאפשר לראות את הפוגע במציאות ולעזור בריפוי.
עמותת "מוזאיקה" מנהלת את המפגשים במקביל לתהליך המשפטי, והרבה פעמים גם עוזרת לשופטים להגיע להכרעה.
עמותת "בצדק" עוסקת רק באלימות במשפחה, אלימות מינית וכאן הצדדים מחויבים לקחת אחריות וזהו התנאי להשתתפותם במפגשים. הפוגע לוקח אחריות למעשיו, והנפגע/ת לוקח/ת אחריות שלא לפגוע בעצמו/ה.
התפישה שעומדת מאחורי "צדק מאחה" היא שמערכת המשפט איננה מתקנת את הפשיעה, וגם לא תמיד עושה צדק. במרבית המקרים, הפושעים חוזרים לסורם ואינם עוברים תהליך של שיקום ותיקון. אולם, מפגש של פנים אל פנים, הקשבה זה לזו מאפשרים הבנה עמוקה, אמפתיה כלפי הנפגעים, הצצה לתוך סיפור נסיבות חייהם של הפוגעים- כל אלה מתגלים כמועילים יותר מאשר הענשה וישיבה בבית כלא, אך כמובן, אינם תחליף.
בסרט לוהק צוות שחקנים מוכר ומשובח, התסריט קולח ומעורר מחשבות, כך שאין רגע דל.
השיחה עם המתנדבות בעמותות "צדק מאחה" בישראל האירה את הנושא בצורה מעניינת מאוד, והיתה זו חוויה קולנועית, שעוררה מחשבות מעמיקות גם לאחר סיומו של הסרט, ובכך דייני.
ממליצה מאוד.
במאית: ז'אן הארי (בידיים טובות)
שחקנים: זיל ללוש, מיו מיו, אדל אקסרפוקולוס, ליילה בחטי
צרפת, 2023, 118 דקות
