הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של הבמאי אשר סיפר כי הסרט אף זכה לריכוך כדי לא לאיים על הצופים יתר על המידה.
מקום ההתרחשות: שכונת גאולה, ירושלים.
יאיר ונאווה קפלן, זוג חרדי אוהב מאוד, הורים לבנם מאירי, חיים בלב השכונה. אך יאיר בניגוד למקובל ולרצון אשתו לא מעוניין ללמוד בכולל, ומבקש מאשתו שתאפשר לו לפתוח חנות מחשבים לזמן מוגבל.
הוא מאוד מצליח והחנות הקטנה הופכת לחנות גדולה ומפוארת, אך הוועד המקומי, וועד גאולה דורש ממנו לשלם פרוטקשיין גבוה עבורה.
אברכי הוועד, רואים בציוד החדשני: נגנים, ניידים, מחשבים מוצרים משחיתים, שרצים, אשר פוגעים בטוהר הקהילה. הם פועלים כארגון פשע לכל דבר, מטילים את אימתם, שורפים חנויות, וזה מה שמצפה גם ליאיר ולחנותו.
למרות אהבתם של בני הזוג הם מאוד שונים בנטיות ליבם. נאוה מבקשת שבעלה יהיה אברך כמקובל, שילמד תורה יומם ולילה. ואילו הוא, מבקש להיות סוחר, להתפתח גם במחיר העימות עם סביבתו.
בסיומו של הסרט אנו מקבלים מידע על המאורעות כפי שהתרחשו במציאות.
הבמאי, בני פלדמן עזב את העולם החרדי לאחר האירוע הדרמטי (לא אגלה), אשתו עזבה איתו ועם ארבעת ילדיהם את השכונה, והיא ממשיכה לשמור על אורח חיים חרדי.
שם הסרט אינו מקרי, וכך גם שמה של חנותו של יאיר: HOME- בגמרא בית פירושו – אישה.
סרט כל כך עוצמתי, שדקותיו חולפות ביעף.
מלחמת החורמה של האברכים, הרבנים, המשגיחים בגיבור מדגימה כי על פי תפישתם אמונתם מחייבת חיסול מוחלט של "השרץ", ובעודם חדורי אמת שאין בלתה, הם שוכחים מהי יהדות אמיתית.
העלילה מעמידה במרכז קנאות דתית שאיננה יודעת גבולות, בחסות "האלוהים", "הדת" ו"האמת" מתבצעים מעשים שהם היפוך מוחלט של היהדות, ואין בינם לבין ערכיה דבר וחצי דבר.
הסרט מעורר שאלות רלוונטיות על האופן שבו ציבור מסוים אוחז ב"אמת" עד כדי כך שהוא שוכח את הערכים של אותה אמת. ודי לחכימא ברמיזא.
במאי: בני פרדמן
תסריט: בני פרדמן ודרור קרן
משחק: רועי ניק (יאיר), ירדן תוסיה כהן (נאווה), אברום דוידוביץ (דרור קרן), רועי וינברג (יוסי גרייזמן)
ישראל, 11 דקות
הרצאה מקדימה:
העולם הדתי בראי הקולנוע
(הזמנת הסרט על חשבון המזמין דרך המפיצים)
