הסרט מבוסס על סיפורה האמיתי של אמי קריאולה.
בשנת 1956 עבדה אמי קריאולה בחברת הפרסום עבור יצרנית השמנים והמרגרינה השווייצרית אסטרה. המעסיקים שלה חיפשו דרך יצירתית לשכנע עקרות בית שווייצריות להעדיף מרגרינה ושומן צמחי על פני חמאה קלאסית. אמי שאבה השראה מההצלחה של הדמות האמריקאית הבדיונית בטי קרוקר כדי להתאים את הדמות לשווייץ הרב-תרבותית, היא בחרה בשם בטי והוסיפה את שם המשפחה בוסי, שם בעל ניחוח איטלקי קליל, שנתפס כמזמין, מקומי ונגיש.
היא מצליחה להגות רעיון מקורי ולבנות דמות שזוכה להצלחה עצומה, אך בחייה הפרטיים היא נאלצת להתמודד עם בעלה, עם גידול שלושת ילדיה ועם הציפייה שתמשיך לנהל את הבית כאילו הקריירה שלה אינה תובעת ממנה דבר.
ב-1 באפריל 1956 השיקה אמי את ה-Betty Bossi Post זה היה עלון דו-לשוני (בגרמנית ובצרפתית) שחולק בחינם בחנויות המכולת. התפרסם בו תפריט שבועי מומלץ, מתכונים פשוטים בגובה העיניים, עצות לניהול תקציב הבית, מדריכי סריגה ופינת מכתבים שבה "בטי" ענתה לשאלות הקוראות.
הסוד המסחרי היה שבתוך המתכונים שולבו בטבעיות מוצרי המרגרינה והשמן של החברה המממנת (פרסום סמוי מוקדם).
ההצלחה הייתה כה גדולה, שעד מהרה מאות אלפי נשים בשווייץ היו משוכנעות לחלוטין שבטי בוסי היא אישה אמיתית ובשר ודם. הן שלחו לה מכתבים אישיים, ביקשו עצות לחיים, ואפילו הגיעו למשרדים כדי לפגוש אותה.
מעבר לפן הקולינרי, הסיפור האמיתי של אמי קריאולה מוערך כיום כציון דרך פמיניסטי. בשווייץ השמרנית של שנות ה-50 (שבה לנשים עדיין לא הייתה אפילו זכות בחירה), אמי הצליחה לפלס את דרכה בעולם הפרסום הגברי והקשוח, להוביל מיזם עסקי בקנה מידה לאומי, ולשנות את התזונה ואת מעמדן של הנשים בבית השווייצרי.
זהו סרט פמיניסטי, שיש בו סצנות מצוינות, הומור ואירוניה, והוא מתאר את הקושי לשנות מוסכמות חברתיות ואת האופן שבו הן משפיעות על נשים וגברים כאחד.
אחד ההיבטים המעניינים בסרט הוא הפער בין אמי לבין הדמות שיצרה. בטי בוסי היא עקרת בית למופת, תמיד מטופחת ולבושה בקפידה, יודעת לבשל ומעניקה עצות לניהול הבית. אלא שאמי עצמה אינה יודעת לבשל, וחייה רחוקים מהשלמות שבטי מייצגת.
יש כאן אירוניה נפלאה הנוגעת לעולם הפרסום ולאמת שהוא מבקש למכור. הפרסום אינו מוכר רק מוצר, אלא גם תדמית: בית מושלם, אישה מושלמת וחיים שבהם אפשר להספיק הכול. דווקא האישה שאינה מגלמת את אידיאל עקרת הבית מצליחה ליצור את הדמות המשכנעת ביותר שלו.
הסרט מעלה שאלות שעדיין רלוונטיות היום: האם אפשר לצפות מאישה לממש את עצמה מבחינה מקצועית ובה בעת לשאת כמעט לבדה באחריות לבית ולמשפחה? האם שינוי במעמדן של נשים יכול להתרחש בלי שינוי בחלוקת התפקידים בין נשים לגברים? ועד כמה אנחנו עצמנו שבויים בתדמיות של שלמות שהחברה והפרסום מציבים בפנינו?
בעיניי, סיפורה של אמי קריאולה מעניין במיוחד משום שהיא לא רק פרצה דרך בעולם הפרסום. היא גם חשפה, בלי שהתכוונה בהכרח לכך, את הפער בין האישה שהחברה רוצה לראות לבין האישה האמיתית, על רצונותיה, כישרונותיה והמחירים שהיא משלמת בדרך להגשמתם.
יש משהו קצת שטחי ולא מעמיק בתיאור הצלחתה וההתגייסות של בעלה לטובת העניין.
המתכון המפורסם, האהוב והנמכר ביותר בתולדות "בטי בוסי" – שאין כמעט בית בשווייץ שלא מכיר או אופה בסופי שבוע – הוא ה-Sonntagszopf (צמת יום ראשון)- זהו לחם חלב שווייצרי מסורתי, עשיר (בדיוק לפי העיקרון של אמי קריאולה).
מצרכים:
500 גרם קמח לבן (רצוי קמח לחם או קמח ייעודי לחלה)
1.5 כפיות מלח
1 כפית סוכר
20 גרם שמרים טריים (או כף שטוחה שמרים יבשים)
60 גרם חמאה רכה, חתוכה לקוביות
300 מ"ל חלב פושר
להברשה: חלמון ביצה אחד מעורבב עם כף חלב או שמנת אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מערבבים בקערה גדולה את הקמח, המלח והסוכר. מפוררים פנימה את השמרים. מוסיפים את קוביות החמאה ואת החלב הפושר. לשים היטב (ביד או במיקסר) במשך כ-10-15 דקות עד לקבלת בצק רך, חלק וגמיש מאוד. התפחה ראשונה: מכסים את הקערה במגבת לחה ומניחים לבצק לתפוח בטמפרטורת החדר במשך כ-1.5 עד שעתיים, עד שהוא מכפיל את נפחו.
קליעת הצמה: מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים. מגלגלים כל חלק לגליל ארוך באורך של כ-70 ס"מ, כאשר הקצוות מעט דקים יותר מהמרכז. מניחים את שני הגלילים בצורת איקס (+) וקולעים אותם יחד לצמה שווייצרית קלאסית (שתי רצועות).
התפחה שנייה והברשה: מניחים את הצמה על תבנית עם נייר אפייה. מברישים אותה בתערובת החלמון והחלב. מניחים לה לתפוח שוב במשך 30 דקות. רגע לפני הכניסה לתנור, מברישים פעם שנייה (זה הסוד לצבע השחום-עמוק והמבריק של בטי בוסי).
אפייה: מכניסים לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות ואופים במשך כ-35-40 דקות, עד שהלחם נשמע חלול כשנוקשים על תחתיתו. מצננים על רשת. בשווייץ נהוג לבצוע את הלחם הזה כשהוא עוד חמים, ולמרוח עליו חמאה טובה וריבה לצד הקפה של בוקר יום ראשון.
בתיאבון למשקיעים/ משקיעות
במאי: פייר מונאר
2026, גרמניה- שווייץ, 103 דקות