יהודית מגיעה לאילת לאחר קריסה של העולם שהכירה. היא איבדה את בן זוגה בנסיבות טראומטיות, נותרה עם חובות, ונאלצת לוותר על המעמד ועל אורח החיים שהיו לה. היא לא רק מאבדת את הבית; היא מאבדת גם את הזהות שהייתה קשורה אליו.
באילת היא פוגשת שלושה דברים חדשים:
עבודה: היא נאלצת להתחיל מחדש, בעבודה שאולי רחוקה מאוד ממה שהייתה רגילה אליו. אבל העבודה מעניקה לה גם תחושה שהיא יכולה לתפקד, לפעול ולהתקיים בכוחות עצמה.
האישה האריתראית ובנה: הקשר הזה מוציא אותה מעולמה הפרטי. יהודית, שבעצמה זקוקה לעזרה, הופכת למי שמסוגלת לעזור לאחרת. בעיניי, זהו היפוך משמעותי: היא אינה רק אישה שהחיים עשו לה, אלא אישה שעדיין יכולה לעשות משהו למען מישהו אחר.
את אלי, מנהל המלון: הוא מאפשר לה לחוות מחדש אינטימיות, משיכה ואפשרות של אהבה. הקשר איתו מזכיר לה שחייה לא הסתיימו עם מותו של בן זוגה.
שלושת הקשרים האלה מחזירים לה בהדרגה חלקים מעצמה: את יכולת הפעולה, את החמלה ואת היכולת לאהוב. הקשרים הללו עוזרים לה לחזור אל עצמה, אבל אינם מחייבים אותה לבחור בהם כעתיד חייה.
לדעתי יש מוטיב בסרט שהוא מאוד סמלי ומשמעותי: בדירה העלובה שבה גרה יהודית היא מטפחת צמחים שיהפכו לעגבניות, וגזר וימלאו את הבית בירוק. ההסבר הגלוי לכך הוא שהיא אישה של אדמה, מושבניקית, אבל הרובד הסמוי הוא שזה מסמל את תהליך הצמיחה האישית ומרמז על הבחירה שלה בסיום.
מדוע הבמאי והתסריטאי בחרו עבור יהודית את הבחירה המסיימת? ניתן להציע כמה אפשרויות וזהו חומר מחשבה לכל מי שצופה בסרט.
זאת יצירה ריאליסטית ועדינה, שמצליחה לספר סיפור קשה בלי להפוך אותו לדרמה סוחטת רגשות. רונית יודקביץ' מציעה משחק מאופק ורגיש ויחד עם זאת מגלמת דמות אמיצה שעוברת תהליך של התחזקות ויכולת להתמודד עם הקשיים שמצפים לה.
אהבתי את הקצב האיטי, את המעודנות, את התהליך שהגיבורה עוברת.
במאית: רותי פרי בר, "(אסיה”)
שחקנים: רונית יודקביץ׳, יהודית, גיבורת הסרט, יעקב זדה דניאל, אלי, מנהל המלונית.
ישראל, 2026, 83 דקות