אדית, עיתונאית, היא אם לילד בן חמש, שנולד באמצעות תרומת זרע. במקרה, היא מתוודעת לזהותו של האב ומנצלת את עיסוקה המקצועי כדי לראיין אותו ולעמוד על קנקנו.
מכאן הדברים הופכים למורכבים עבורה ועבור האב.

לבו של הסרט: לא רק על משפחה חד-הורית או על תרומת זרע, אלא על השאלה מה קורה כאשר בחירה שנעשתה מתוך רצון חופשי מתחילה לייצר חיים והשלכות שאי אפשר לשלוט בהן.

תרומת זרע הופכת את מושג המשפחה על פיו

הסרט שואל בעצם: מה הופך אדם לאבא?

האם זה הגבר שנתן את הזרע?
האם זו האם שמגדלת את הילד?
האם הורות היא גנטיקה, נוכחות, אהבה, אחריות – או כל אלה יחד?

וזה מתחבר לשינוי הגדול שאנחנו רואים במשפחה המודרנית: משפחה כבר אינה בהכרח "אמא + אבא + ילדים". יש משפחות חד-הוריות, משפחות חד-מיניות, משפחות משולבות, הורות משותפת, תרומות זרע וביצית.

אבל הסרט עושה משהו חכם: הוא מראה שהטכנולוגיה יכולה לשנות את צורת המשפחה מהר יותר משהנפש האנושית מצליחה להסתגל אליה.

בהתחלה היא מחפשת מידע: מי הוא? איזה אדם הוא? למה תרם? מה האופי שלו? אבל בהדרגה החיפוש אחריו הופך גם לחיפוש אחר עצמה ואחר הבחירה שעשתה.

היא בעצם שואלת: האם בחרתי נכון?

וזה בעיניי אחד הרבדים היפים של הסרט.
אנחנו נוטים לחשוב שבחירות בחיים הן צמתים: בחרתי א' ולא ב'. אבל החיים אינם כאלה. אנחנו בוחרים דבר אחד, ואז חיים עם כל מה שהבחירה הזאת הולידה.

וזה מוביל אותי לנושא המרכזי בעיני שהסרט עוסק בו: הבחירות בחיינו.
בסרט יש שתי בחירות: שלה ושל הגבר.

אדית ניסתה להיות אדונית לגורלה: היא בחרה להיות אם בלי בן זוג, זו בחירה מודרנית, עצמאית, אפילו אמיצה (אני לא מוכנה לחכות לגבר כדי להפוך לאם). אבל, כשהילד גדל, הבחירה הפרטית שלה כבר אינה פרטית. יש ילד שיש לו אב ביולוגי שאינו מכיר, ויש לאב הזה אולי ילדים נוספים. דווקא כשהיא עושה בחירה מודרנית ורציונלית מאוד, היא מגלה את כוחו של הבלתי צפוי.

וכאן צומחת שאלה מעניינת: האם בחירה של אדם אחד יכולה להישאר בחירה שלו כאשר היא משפיעה על חייו של אדם אחר?

האם לילד יש "זכות לדעת" את מקורו הביולוגי, גם אם הידיעה הזאת מערערת את הסיפור שהאם בנתה עבורו?
לגבי הבחירה של הגבר, כפי שמצוטט בסרט הוא "אונן לתוך כוס", בלי לדעת מהן ההשלכות של מעשהו.

האירוניה הגדולה היא שאידה היא עיתונאית. המקצוע שלה הוא לחקור את חייהם של אחרים – לחשוף את מה שמסתתר, לשאול שאלות, להגיע לאמת.

אבל פתאום החקירה הופכת לאישית. היא אינה רק עיתונאית שחוקרת אדם אחר; היא אישה שחוקרת את הסיפור של הילד שלה ושל עצמה.

וכאן אפשר לשאול שאלה מרתקת:

האם כל אמת היא אמת שצריך לדעת?

האם גילוי האמת משחרר אותנו,  או שלפעמים הוא מטיל עלינו משא חדש?

פעם גורלנו נקבע במידה רבה על ידי נסיבות – משפחה, זוגיות, מקום לידה. היום יש לנו יותר אפשרויות לבחור. אבל ככל שיש לנו יותר חופש לבחור, כך עולה גם האחריות על הבחירה.

החופש לבחור הוא אחת המתנות הגדולות של העולם המודרני. אבל הסרט מזכיר לנו שהבחירה אינה מסתיימת ברגע שבו בחרנו, היא רק מתחילה שם.

אהבתי מאוד.

במאית: יניקה אסקוולד
שחקנים: ליסה לובן קונגסלי, הרברט נורדרום
נורבגיה, 2025 99 דקות

הרצאה מקדימה: בחירות מהסרטים- האם אנו באמת בוחרים בחיינו, אילו בחירות אנו מבצעים ומהן השלכותיהם.