הקול האנושי- אלמודובר

בתוך חלל גדול, נראה כהאנגר נטול תקרה מסתובבת אישה וכלב חסרי מנוח שנעזבו ע"י אהובם. שלושה ימים היא כמעט משתגעת, יוצאת מן הבית רק כדי לרכוש גרזן. מה צ'כוב אמר על אקדח שמופיע במערכה הראשונה? מיד אנו חושדים.

סרט קצר בן 25 דקות, דובר אנגלית, המבוסס על המחזה של קוקטו שזכה לעיבודים רבים תיאטרליים וקולנועיים. הפעם אלמודובר בוחר בפרשנות אישית למחזה.

טילדה סווינטון בתפקיד סולו יותר מנפלאה. היא מצליחה להחזיק את הסרט המרוכז הזה. בדומה לאיכויות הנדרשות מסיפור קצר (שוב צ'כוב, אמן הג'אנר) כך גם כאן: האישה הנעזבת על סך התמוטטות והיא מנהלת שיחת טלפון שבה נאמר הכול: הפגיעות, הרצון להיחלץ ממנה, נדה בין השניים, מבינה שחייה השתנו.

אלמודובר תמיד מעורר עניין: בתחילת הקריירה שלו, הוא היה פרובוקטיבי להחריד. ב- 88 כשהוא עושה את "נשים על סף התמוטוטות עצבים" סרטו הארוך הראשון, אף הוא מבוסס על מחזה של קוקטו- וגם בסרטים אחריו הוא מרשה לעצמו חופש אומנותי לאחר שנים של דיכוי של הדיקטטור פרנקו. הקהילה הלהט"בית אליה הוא משתייך בצורה מוצהרת היתה מוקצית מחמת מיאוס. וכשספרד הופכת לדמוקרטיה, אלמודובר מרשה לעצמו חופש, לעיתים מוגזם, שגרם להתרחקות של קהלים גדולים מיצירתו.

במהלך השנים אלמודובר הופך להיות יותר מיינסטרימי. הוא תמיד מספר סיפורי טלנובלה שנראים מופרכים למרות שפעמים רבות הם מסתמכים על מקרים אמיתיים שהתרחשו.

הסגנון שלו: צבעים עזים: הרבה אדום, בורדו, כחול (תואמים את הדרמה התוכנית), פסקול משמעותי מעצים, הומור, אירוניה- חוזרים שוב ושוב וכך גם כאן.


סרט קצר, גדול.

 



הרצאה מקדימה:
אלמודובר- מלודרמה, נשים וצבע ביצירתו

עוד סרטים מומלצים:

מונוגמיה

הסרט נפתח בסצנה שבה ריטה, אימו של הבמאי משוטטת בנוה

חמדה

שמי זרחין חוזר את נושאים שמעסיקים אותו גם בסרטיו הקודמים

הצמה The Braid

הספר והסרט הספר מציג שלוש נשים, החיות בשלוש יבשות שונות,

זכרונות Memory

גיבורת הסרט, סילביה עובדת במעון יום לבעלי צרכים מיוחדים ומשתתפת

Call Now Button