הסרט מתואר מנקודת מבטה של ורה ברנדס, נערה גרמניה, בת 18, פרועה ומורדת באביה רופא השיניים השמרן. כבר בגיל צעיר החלה לארגן מופעי ג'אז ולהביא אמנים בינלאומיים לגרמניה. היא הייתה המפיקה והאמרגנית של ההופעה בקלן.
האירוע הזה הוא אחד מן האירועים המדהימים בעולם המוסיקה בכלל והג'אז בפרט, וזהו סרט הקולנוע השלישי שנעשה אודותיו (בנוסף לספר ושפע מאמרים).
ב24-25 בינואר 1975 לאחר מופע האופרה "לולו" בשעה 23:00 אמור היה להופיע קית ג'ארט בקונצרט בבית האופרה בקלן בקונצרט סולו פסנתר בסגנון ג'אז חופשי.
כשוורה מגיעה למקום, היא מגלה לתדהמתה, שהפסנתר שהובטח לפי החוזה "גרנד אימפרייל" אינו נמצא, ואף אחד לא יודע היכן הוא. במקומו על הבמה, ניצב פסנתר חזרות לא מכוון, חסרים בו מספר קלידים והדוושה הימנית מקולקלת.
קית' מסרב להופיע בתנאים אלו, ומרגע זה מתחיל המרוץ של ורה ברנדס כנגד כל הסיכויים לשכנעו לאפשר לו לנגן.
בסופו של דבר, קית' נענה לוורה אחרי שאיימה עליו בשפה בוטה. הוא עולה לבמה רעב מותש לאחר נסיעה ארוכה (במקום טיסה) וכאבי גב חזקים.
הפרדוקס המדהים הוא שהמגבלות הללו השפיעו על סגנון הנגינה שלו באותו ערב. הוא נאלץ למצוא פתרונות יצירתיים, ודווקא מתוך האילוץ נולדה יצירה חד־פעמית. רבים רואים בכך דוגמה לכוחה של יצירתיות תחת מגבלות.
הקונצרט מתועד בהקלטה נדירה, שבו קית ג'ארט אילתר וניגן במשך 66 דקות וזהו אלבום הג'אז הנמכר בכל הזמנים.
אפשר לומר שבאותו ערב היו שני גיבורים:
ג'ארט – האמן שהפך מצוקה לאמנות.
ברנדס – האישה הצעירה שסירבה לוותר על החלום.
ורה ברנדס היא אישיות מיוחדת במינה שכדאי קצת להכירה: (על כך אני מדברת בהרצאה "אמנות כמרפא" בחלק שעוסק בכוח של המוסיקה לרפא את הגוף והנפש):
היא הרבה יותר מאשר "הנערה שהצילה את קונצרט קלן". למעשה, הקונצרט ההיסטורי היה רק הפרק הראשון בקריירה יוצאת דופן שנמשכת כבר חמישה עשורים.
בשנת 1995 עברה תאונת דרכים קשה. בעקבותיה החלה להתעניין בקשר שבין מוזיקה, גוף ונפש, ופנתה ללימודים ולמחקר בתחום הפסיכולוגיה והשפעות המוזיקה. אפשר לומר שבדומה לקית ג'ארט, גם אצלה משבר הפך להזדמנות ליצירה חדשה.
משנת 2004 ועד 2017 ניהלה את תוכנית המחקר למוזיקה ורפואה באוניברסיטה הרפואית הפרטית פרצלסוס בזלצבורג. היא הייתה ממקימות התחום המכונה Music Medicine – מוזיקה כטיפול רפואי משלים.
המחקרים שלה עסקו בנושאים כגון:
דיכאון
חרדה
שחיקה
הפרעות שינה
כאב כרוני
דמנציה והזדקנות
ברנדס הייתה ממקימות חברת SANOSON שניסתה לפתח גישה חדשנית: "מרשם למוזיקה".
הרעיון היה ליצור תכניות האזנה מדויקות המבוססות על מחקר מדעי. במקום לומר "מוזיקה מרגיעה", היא ניסתה להתאים רצפי מוזיקה מסוימים למצבים נפשיים ופיזיולוגיים מוגדרים. החברה פיתחה תוניות שמע לטיפול בדיכאון, חרדה, שחיקה והפרעות שינה.
ברנדס אף כינתה את עצמה לעיתים "Music Pharmacologist" – מעין "רוקחת של מוזיקה", כלומר חוקרת הבוחנת אילו מאפיינים מוזיקליים יוצרים אילו השפעות על הגוף והמוח.
סרט מעניין מאוד. (תחילתו לא מובנת ומעט משעממת, אבל שווה מאוד להישאר להמשך).
במאי: עידו פלוק (במאי ישראלי)
שחקנים: מאלה אמדה, ג'ון מאגארו, מייקל צ'רנוס, אלכסנדר שיר, לאו מאייר
הסרט דובר גרמנית ואנגלית
הפקה גרמניה/פולין/בלגיה / 2025