אינגר שוהה במוסד, וסובלת מסכיזופרניה. אחותה אלן ובעלה ואן מחליטים לקחת אותה לטיול בן שבוע מדנמרק לפריז לטיול. מסתבר, כי אינגר ידעה ימים יפים בפריז ואף חוותה אהבה עם ז'אן, שהפרידה ממנו כנראה גרמה לשיגעונה.
המוטיב של שגעון ואהבה הוא רעיון שמופיע בתרבות בצורה שכיחה.
כבר באוטובוס סקנבק, אחד הנוסעים המלווה באשתו, בבנו כריסטיאן, מגיב בדחייה, בסלידה מהתנהגותה של אינגר. לאורך הטיול יחסו רק הולך ומחריף. הוא מייצג את החברה, המסתייגת מן החריג ורוצה להוקיעו מתוכה.
תגובותיו האלימות מעוררות את השאלה מיהו המשוגע האמיתי?
כפי שאינגר אומרת "לפעמים אני ממש בסדר", וישנם מצבים שהיא מתעלה מעל למציאות האנושית הנורמאטיבית. למשל, היא מגלה רגישות גדולה לקיפוד שמת ומסרבת להפקירו, מנצלת את השליטה שלה בצרפתית כדי לשכנע בתחבולה את שומרי המוזיאון לפתוח את שעריו גם לאחר סגירתם, מגלה נדיבות ומזמינה יין לכל יושבי השולחן על חשבונה, וגם מפתיעה בסצנת עישון חשיש עם נאדיר, נהג המונית.
אלו מצבים שאנחנו "הנורמטיביים", "הרגילים" יכולים ללמוד ממנה שיעור.
אלן מגלה מסירות גדולה לאחותה, והטיול יעמיד אותה ואת בעלה במבחנים לא קלים, שברובם היא מגלה רגישות, סבלנות, אך לעיתים גם נשארת חסרת אוויר.
כריסטיאן בן ה-13 נשבע בקסמיה, והופך שותף לסודה. כילד הוא נמשך לשיגעון אך גם לכנותה הפשוטה.
אינגר מעוררת את כעסו של סקנבק בשל כנותה המינית, עדינותה ושברירותה, ומחדדת את מערומיו של "המבוגר האחראי", האלים. גם בנו הוא אמצעי להסיר את המסכות שעוטים הוריו ובעיקר- אביו. ביצירות אמנות רבות אך גם בחיים, משוגעים וילדים מייצגים את האמת הטהורה
המשחק של אינגר נדיר וראוי לכל פרס. כך גם הבעות פניה הדואגות, האוהבות, המתכנסות של אלן. סארן מולין המגלם את האב, מצליח לבטא במשחקו כעס, סלידה, וזעזוע עמוק מהכנות של אינגר הנוגעת למין.
סרט עוצמתי, וקשה להישאר אדישים לו במהלך הצפייה וגם אחריה. הוא מכיל סצנות קשות, אך למיטיבי קולנוע הוא פשוט חובה.
במקור הסרט נקרא ROSE" והוא מקשר בין תאונת המוות של דיאנה בפריז לבין הגיבורה הסכיזופרנית, השומעת קולות, וסובלת מהתקפים פסיכוטיים.
במאי: נילס ארדן אופלב
שחקנים: סופי גראבול, לנה מריה כריסטנסן, אנדרס ו. ברת'לסן
דנמרק 2022
106 דקות
הרצאה מקדימה:
יוצאים מן הכלל- על השונה בקולנוע ובחיים
