קלייר מיו היא מרצה לספרות, אולם, לא עבודתה ולא שני בניה גורמים לה אושר. הסרט מתאר את התהליך הטיפולי  שקלייר עוברת כשהיא מספרת את סיפורה לפסיכותירפיסטית שלה.
לקראת סופו של הסרט אנו מבינים את התנהגותה המוזרה של קלייר מיו המתחזה לקלרה הצעירה.

ברובו של הסרט נדמה שהוא מתאים לצופים/ צופות שהם פנויים – פנויות, וקהל אחר לא יתחבר אליו. לכאורה, נדמה שהסרט עוסק בצורך ביופי ובנעורים נצחיים, ובכוחה של הפנטזיה והדמיון- ואלה רעיונות שאכן קיימים בו.
אולם, העלילה עוברת תפניות דרמטיות רבות, וסופה גורמת לנו להבינו באור חדש.  בעיני זהו סרט על נפש פצועה. מפאת הרצון להימנע מספויילרים לא אומר מדוע היא פצועה.

מכיוון שכול האירועים המסופרים בו הם חלק מהתהליך הטיפולי שעוברת קלייר, יש לראות בו גם התבוננות על יחסי מטפלת- מטופלת, ואנו נרמזים בסיום שגם המטפלת היתה פצועה במידה זו או אחרת.

משחקה של ג'ולייט בינוש הגיבורה אמין ונפלא כתמיד.
מומלץ מאוד לראות את הסרט שכן בסופו נמצאת הפואנטה המאירה אותו בעיניים חדשות, ואי אפשר שלא ילווה את הצופה שעות רבות אחר כך.

במאי: סאפי נבו

למידע על הרצאות חוויה מהסרטים- לחצו כאן
להצטרפות וקבלת המלצות על סרטים חדשים כל שבוע- לחצו כאן