ונסן עומד לחגוג את בר המצווה שלו. רב מגיע לביתו ומלמד אותו את פרשת "לך לך" (סמלי ביותר עבור משפחתו) ואת נאום התודות להוריו, לאחיו.
כסרט התבגרות יש כאן גם התאהבות ראשונה באן קוליר שאביה גזען מוצהר, מעשי משובה של חבריו לג'ודו כולל צפייה נסתרת בסרטי פורנו, ומטלות לימודיות.
הוריו המהגרים, האם מאלג'יריה ואביו ממרוקו מתקוטטים רוב הזמן וחלק מהסצנות הללו גם ממש קומיות.
דרך חיי משפחת דיין והתבגרותו של ונסן (משה) עולים בסרט שאלות של זהות, שייכות, דת ואמונה, חברות.
הסרט מוקדש לזכרו של רפאל טולדנו, אך הבמאים סיפרו כי יצרו ערבוב של סיפורי חיים של יהודים מהגרים בצרפת, והסרט שואב השראה מזיכרונות ילדותם והתבגרותם במשפחות יהודיות ממוצא צפון־אפריקאי בפרברי פריז בשנות השמונים.
טולדנו ונקש עסקו בעבר במשפחות ובקהילות, אך כאן נראה שהם מתקרבים יותר מאי פעם לשורשיהם האישיים ולחוויית ההתבגרות היהודית־ צרפתית.
הקולנוע מלמד אותנו דבר עמוק: אנחנו לא רק זוכרים את חיינו, אנחנו מביימים אותם מחדש, עורכים, מוחקים, מדגישים, וכך יוצרים את האדם שאנחנו.
התסריט ממש מהנה וקומי ברובו.
חלקו הראשון קצת מתפזר, ולא ברור לאן הוא לוקח אותנו, המחצית השנייה הרבה יותר טובה ומאפשרת הבנה של כל הרעיונות שמגולמים במשפחה הזאת.
במאים: אריק טולדנו, אוליבר נקש (מחוברים לחיים, סה לה וי, השנה שהיתה לנו, יוצאים מן הכלל).
קמיל קוטין (האם סנדרין)
פייר לוטין הוא שוער הבית הנפלא
לואיס גרל הוא ונסן
צרפת, 2026 116 דקות
