הסרט החדש של אבי נשר הוא באמת חוויה קולנועית מרתקת:
ענתי (גוי ריגר) ושחר (נתן גושן) עומדים להתארס לאחר שחזרו בתשובה. טלי, (מיה דגן), אמה של ענתי ואביה יונתן (יובל סגל), שמגיע במיוחד מארה"ב לאחר היעדרות ארוכה וחוסר מעורבות בחייה של בתו, מוצא עצמו חלק מקנוניה לסכל את הנישואים בין השניים.
ששון גבאי מגלם את סבה של ענתי ואביו של יונתן. הוא פסיכולוג המטפל באותה שעה בזוג שמעוניין בגירושין משום שהגבר מאשים את אשתו בהשתייכות לכת נשים המקיימת טקסים מוזרים, ולטענתו מהווה איום על בריאותו הנפשית של ילדם, איזיהו.
כך יוצא שיונתן, שהוא פסיכולוג בעצמו, וכעת מעורב בפרשייה של מרמה בארה"ב, הופך למעורב ולמטפלם של בני הזוג המסוכסכים.
שתי העלילות שזורות זו בזו והן מעלות שאלות על אמת, אהבה ומשפחה. מה חשוב יותר? יחסים בין הורים לילדיהם הצעירים והבוגרים אף הם במרכז הסרט.
"שני ילדים נולדים בעת ובעונה אחת: הילד שעליו חלמת והילד האמיתי המציאותי" אומר האב לבנו יונתן.
ויונתן אומר לטלי גרושתו כי הספור שכל אחד מהם סיפר לעצמו אינו הסיפור האמיתי, ישנו סיפור אחר שמסתתר מאחוריו.
"ספור אחר" שם הסרט הוא המפתח להבנתו: אנחנו מקוים לדבר אחד, עושים מאמצים להשגתו והמציאות מפתיעה והופכת אותו לדבר אחר, בלתי צפוי.
התסריט משובח והוא נכתב יחד עם הפסיכולוג נעם שפנצר ומבוסס על סיפור אמיתי. נתן גושן שבעצמו נמצא בתהליכי התקרבות לדת כתב את השירים לסרט והמוסיקה נפלאה.
למרות שמרבית זירת ההתרחשות היא בתוך הקהילה החרדית על מנהגיה המאוד שונים מן המקובל בעולם החילוני, הסרט מעלה שאלות המתאימות לכל הורה, בן זוג, ולכן הופכות רלבנטיות ומשמעותיות לצופה באשר הוא.
לכו לראות. מאוד מומלץ.
וחבל כל כך שברגעים כאלו של הצלחה מקצועית אבי נשר האב ומשפחתו כואבים כאב בלתי נסבל על מותו המיותר של ארי.
