מאי 1940. תקופה אפלה בהיסטוריה האנושית ודרמה בחיי העם הבריטי ומנהיגו, וינסטון צ'רצ'יל. צ'מברליין מודח מתפקידו וצ'רצ'יל ממונה כברירת מחדל. אפילו חבריו למפלגה לא מצדדים בו.
לאורך הסרט הוא מוצג כשתיין, לעיתים לא בהכרה מלאה. מוצג כדמות קצת מוזרה, עממית, לא מעוררת כבוד, ומשחקו של גארי אודלמן ראוי לכל שבח.
צ'רצ'יל עומד בצורה נחרצת מול שר החוץ שלו הליפקס וצ'מברליין השואפים לנהל משא ומתן ולחתום על הסכם שלום עם היטלר בתיווכו של מוסוליני. כל זאת כשהצבא הגרמני צר על מאות אלפי חיילים בריטים הנמצאים בסכנת חיים בחוף דנקרק. גרמניה חזקה, לאחר שמוטטה את בלגיה, צרפת, ועומדת לאיים ולכבוש את האי הבריטי. הסכנה ממשית וכל בחירה רעה מיסודה.
ישנה סצנה שבה צ'רצ'יל נוסע ברכבת התחתית ומקשיב לקולו של העם. לא מדובר באירוע שאכן התרחש אך יש בו נימה מחויכת והוא מוסיף לעממיות של הגיבור.
כריסטין סקוט תומס (אחת השחקניות הבריטיות האהובה עלי באופן אישי) מגלמת את קלמנטיין, רעייתו של וינסטון. היא בוטחת בו ומאמינה בו, אולי משום שהכירה אותו היטב ולא הושפעה מתדמיתו הציבורית.
הסגנון אופייני מאוד לקולנוע הבריטי המאופק.
"שעה אפלה" הוא סרט על מנהיגות שפסה מן העולם. דרמה על הכרעות קשות שחורצות גורלות של אומה שלמה. דרמה של 114 דקות תמימות.
אהבתי.
בימוי: גו' רייט ("כפרה")
תסריט: אנתוני מק'קרטן ("התיאוריה של הכול")