ליאו ורמי, שני נערים רוכבים על אופניהם על רקע שדות פורחים צבעוניים. נדמה, שהאושר הוא מנת חלקם. ואכן, הם מתארחים זה בביתו של זה, ישנים יחד קרובים כל כך, יש ביניהם אינטימיות של חברות עמוקה עד שחבריהם החדשים לספסל הלימודים בשנה שזה עתה החלה, חושדים שאין מדובר בחברות סתמית.
"אתם זוג?" הם נשאלים. ומרגע זה הכול משתנה.
לא אספר את המשכה של העלילה, שהוא כל כולו של הסרט.
השניים גדלים בבית אוהב. ההורים אכפתיים ומעורבים. ובכל זאת, הם בגיל ההתבגרות, בנים שלא חולקים את מצוקותיהם עם הוריהם. ההתכנסות הזאת פנימה, אל הכאב, אל הסודות האישיים- מחירה גבוה.
הסרט מעורר מספר שאלות:
מה הורים יכולים לעשות כדי לפצח את הקונכייה בה משתבללים ילדיהם המתבגרים?
כיצד יוצרים קירבה אמיתית שיש בה גילוי לב ופתיחות?
האם רגישות יתר של נער או נערה הם באחריות ההורה? עד כמה אנחנו ההורים אחראיים על הבחירות, לעיתים הטרגיות של ילדינו, האם ניתן למנוע הכול? האם זה בידינו?
ליאו מחפש תחליפים לרמי: נבחרת ההוקי, חבר חדש המשחק במשחקי מחשב מלחמתיים או צ'ארלי, אחיו, -אשר אל מיטתו הוא מתגנב בלילות- אף לא אחד מהם מצליח להוות תחליף.
זהו סרט שאיננו מרבה במילים. שולטים בו השתיקה, המבטים, וקלוזאפים רבים.
סרט שמעורר מחשבות רבות על יחסי קירבה- ריחוק בין הורים לילדיהם. צופות שישבו בקרבתי עשו שימוש מוגבר בממחטות נייר, אין לי ספק, הסרט נגע במקומות רגישים.
אם אתם מחפשים בידור, הסרט הזה הוא לא עבורכם.
אם אתם מחפשים לפגוש את עצמכם בקולנוע, לצפות בסרט רגיש, אנושי- רוצו לצפות.
מועמד בלגיה לאוסקר
במאי: לוקאס דונט (נערה 2018)
בלגיה, הולנד, צרפת 2022
105 דקות
