ג'וזפה טורנטורה ("סינמה פרדיסו") מביים את הסרט התיעודי הזה, המספר את הסיפור על אניו מוריקונה, מלחין איטלקי, המרואיין יחד עם שורה ארוכה של מלחינים, במאים, שחקנים, זמרים.
אניו מספר כי כלל לא רצה לעסוק במוסיקה אלא ברפואה, אולם אביו שהיה נגן חצוצרה כפה עליו נגינה בכלי. כך הוא נגרר ללימודים בקונסרבטוריון.
אניו כתב את הפסקול למעלה מ500 סרטים.
הוא התמחה במערבונים וזכה להערכה רבה בשל למשל, "הטוב הרע והמכוער", "בעבור חופן דולרים"
"הצלפים". הוא היה חדשני מאוד, ופיתח שפה ייחודית שמעולם לא היתה לפניו: המציא דהירת סוסים על גיטרות, שילב סגנון אופראי במערבון, כתב שתי מנגינות משתלבות כדי לייצור קלילות. ב"היו זמנים במערב" הוא סיפר ששמע עובד במה שהזיז סולם עץ, וזה נתן לו רעיון והוא השתמש בצליל כזה בסרט.
הוא העריך מאוד את הקול האנושי וחשב שאין צורך בכלי נוסף. ג'ון באאז שרה ב"הבלדה על סאקו וונזטי", וגם ב"הרי לכם".
בתחילת הדרך שיתף פעולה עם הבמאי סרג'יו לאונה, שחשב שהמוסיקה מניעה את הסרט ולא להיפך, גם טרנטינו נפעם מהמוסיקה שלו.
למרות ההערכה הרבה כאשר הוא מועמד 6 פעמים לפרסי האוסקר, הוא אינו זוכה. לקח זמן רב עד שאנשי האקדמיה הכירו בגאונות שלו, ומזכה אותו בפרס על מפעל חיים. האוסקר הראשון שניתן לו על המוסיקה ל"שמונה השנואים".
סרטים נוספים להם כתב את המוסיקה הם כמובן "סינמה פרדיסו" "המיסיון" (תורגם ל"המשימה", "הבלתי משוחדים".
הוא כותב גם מוסיקה סימפונית ומוסיקה בעקבות אסון התאומים מתוך ההלם והטרגדיה ולזכר כל מעשי הטבח של האנושות.
הוא הופך להיות מעין כוכב רוק ומספר שהופתע כאשר האיש שהחתים את דרכונו כשהגיע לישראל, זיהה אותו.
להקות וזמרים רבים היום מושפעים מיצירותיו, ומוקירים אותו מאוד.
האם במרחק הזמן יצירתו תעמוד במבחן ההיסטוריה ותצטרף ליצירתם של מוצרט ובטהובן, ימים יגידו.
אולם, על פי השבחים של המרואיינים אניו "הוא פסקול בחייהם של אנשים רבים, הוא כאן כדי להישאר".
הסרט מיועד לכל אוהבי המוסיקה, ולא בהכרח רק לאוהבי קולנוע.
הסרט ממש מרומם נפש, מרגש, ומציג דמות מרתקת, צנועה למרות גאוניותה.
ממליצה.
במאי: ג'וזפה טורנטורה
בהשתתפות: קוונטין טרנטינו, קלינט איסטווד, פט מתיני, ברנרדו ברטולוצ'י. 156 דקות
