הסרט עוקב אחר יממה שלמה שבה עוברת על כרמי הגיבור שרשרת של אירועים שהמשותף לכולם הוא כאוס.
בראש ובראשונה, הכאוס שלו הוא אישי, כרמי עזב את הבית ושכר דירה משום שמאס בחילוקי הדעות עם אשתו, דפנה.
איתי בנו נמצא בהוסטל, והימים הם ימי הסגר והקורונה לכן, עובדי המוסד לא מאפשרים לו לקחת את בנו לביתו בשל חשש הדבקה. בתו אלמה מתכוונת להפגין בבלפור, ומכיוון שהיא לא זמינה, דפנה נלחצת, חוששת לשלומה, וכך יוצא שהוריה נוסעים יחדיו לירושלים.
כרמי הוא עיתונאי ובכתיבתו מציג את התנהגותו וסלידתו משלטונו של נתניהו. משום כך הוא חשוף לגידופים, קללות, אלימות ושלטי חוצות עליהם מתנוססת תמונתו יחד עם תמונתם של עיתונאים נוספים תחת הכותרת "בוגדים".
תחושת הכאוס וההתפוררות של המשפחה והחברה הישראלית מתוארת מנקודת מבט של הצד השמאלי של המפה הפוליטית. כך גם האלימות, הגידופים והקללות – שיקוף שהציבור הימני יסתייג ממנו, ואולי יחוש שנעשה לו עוול.
אני משערת, שהסרט מבקשת להזהיר מפני הסכנות האורבות לחברה הישראלית בשעתה המפולגת.
מכיוון שהסרט צולם בהפוגות בין הסגרים של הקורונה, ומכיוון שאנחנו אחרי השבעה באוקטובר- יתכן ותמונת המצב, כפי שהיא מתוארת בסרט מעצימה את הפילוג והשסע, או אולי היא עדיין תמונת מראה?
זהו סרט אישי, זוגי, משפחתי ופוליטי- משום כך, כל אחד ואחת עשויים למצוא בו נקודות הזדהות אך גם למצוא סצנות מכעיסות, שלגביהן – הציבור חלוק.
נדמה, שלא ממש נפרדנו מהשישה באוקטובר. חבל.
בימוי: ניניו רוני
תסריט: דרור קרן
שחקנים: דרור קרן, אילנית בן-יעקב, ג'יטה מונטה, יהושע סובול, כרמל בין
ישראל, 2023, 80 דקות
