דר' מרים היא רופאה במרפאה המקומית. כל מבוקשה הוא כי ייסלל כביש גישה תקין למרפאה כדי למנוע את סבלם המיותר של החולים, אשר מעוכבים בדרכם למרפאה. פנייה שלה למר טראק, אדם רב השפעה ובהמשך- המועמד לראשות העיריה לא מייחס חשיבות רבה לעניין.
כשהרופאה מגיעה לשדה התעופה בדרכה לכנס רופאים בדובאיי, נאמר לה, כי האישור האלקטרוני שלה אינו מעודכן, ועליה לקבל אישור מהאופוטרופוס שלה, אביה. אולם, הלה נמצא באותה העת בסיבוב הופעות של להקת נגנים, והיא נאלצת לוותר על הטיסה והכנס לשוב לביתה.
ניסיונה לקבל עזרה מבן דודה מסתיים בכך שהיא מציגה מועמדות לבחירות לראשות העירייה. מטרתה- שייסלל הכביש וימנע סבל מהחולים הנזקקים לשירותי המרפאה.
זהו סרטה השני של הייפא אל מנסור, אשר ממשיך להציג את הנושאים בהם עסק "וואגדה" סרטה הראשון. אם בסרטה הראשון וואגדה הילדה נלחמת למען זכותה לרכב על אופניים בדיוק כמו עבדאללה השכן, החבר שלה, גם כאן הסרט הוא תמונת מראה של מצבן של הנשים בסעודיה. הן עטויות ניקאב שחור שהופך את דמותן לצל, כשהן מחויבות לא רק להסתיר את גופן אלא גם את עצם קיומן.
קשר בין נשים וגברים איננו אפשרי במרחב הציבורי. סלמה, אחותה של מרים מפיקת חתונות שמשתתפות בהן רק נשים. עומאר מביא את סבו למרפאה של מרים והוא מסרב להיות מטופל ע"י אישה. נשים וגברים מסתייגים ואף מזדעזעים מפעולותיה של מרים לנהל קמפיין בחירות רק בשל היותה אישה.
סבו של עומאר מתנגד לכך שמרים, הרופאה תבדוק ותיגע בגופו. רק כאשר היא מוכיחה לו את מקצועיותה ומצילה אותו מסכנת חיים, הוא מוקיר לה תודה, ואפילו מצביע עבורה בבחירות לראשות העיריה.
דר' מרים עוברת תהליך שבו היא לומדת עד כמה קשה לאישה להביע את דעתה, ולהילחם על מקומה. וככל כשהמשוכות גבוהות יותר, כך היא נלחמת בנחישות רבה יותר. דמויות אחיותיה, שרה וסלמה ודמותה של אמה המתה שהיתה זמרת חתונות מהוות מראה נוספת למאבקה של מרים.
הסרט מדגים את השינויים שחלו במעמדן של הנשים: החשיפה לאינטרנט וליוטיוב, נהיגת נשים במכונית, האפשרות לעסוק במקצועות חופשיים.
השינויים הללו הם כתוצאה מהמשבר הכלכלי שאיפשר לנשים לצאת לעבוד. גם המדיניות של הנסיך הצעיר, אשר מגלה פתיחות גדולה יותר להשפעה מערבית ולכן, מאפשר יותר ליברליזציה, הקלו על שינויים במעמדן של הנשים בסעודיה. ובנוסף, יש לציין, כי האינטרנט חדר לעולם הערבי, והוא גורם לא מבוטל, החושף את הנשים במדינות ערביות ומוסלמיות להיאבק על זכויותיהן.
הבמאית קיבלה חינוך מערבי: למדה באוניברסיטה בקהיר ולימודי קולנוע בסידני. כאשר סרטה "וואגדה" היה מועמד לאוסקר ולא זכה היא גורשה ממדינתה.
הסרט מאוד מעניין משום שהוא משקף עבורנו הצופות והצופים המערביים עד כמה עדיין קשה להיות אישה בחלקים שונים של העולם.
הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל ונציה 2019, והיה אמור לצאת לקראת יום האישה 2020.
כעת בימי קורונה, ניתן לצפות בו באמצעות אתר סינמטק ת"א:
https://www.cinema.co.il/vod/
