אין ספק, שגיבור הסרט הוא בן דמותו של יוצרו, הבמאי והתסריטאי דוד וולך.
את עולמו הוא מציג דרך שלושה שלבים בחייו: כאשר היה צעיר ותלמיד ישיבה ותהה על מהות העולם, אך לא קיבל מענה לשאלותיו. (מגולם עי יואב בבלי).
בשלב הביניים הוא חזר בשאלה (מגולם עי רועי ניק) ובהווה הסיפורי- חילוני, שכבר התרחק מהעולם היהודי, ויש לו ביקורת חריפה על ההתנשאות והעליונות של היהדות, כעם הנבחר, הוא בז ל"היפר יהודי".
מוחו הקודח שואל שאלות, מנהל מונולוגים עם עצמו אותם הוא מקליט במכשיר הטלפון שלו. בעצם הוא כופר וספקן, ומשום כך, חי בתוך מלכוד מחשבתי. הוא לכוד בתוך מחשבותיו השונות, יוצאות הדופן, דבר שיוצר את תחושת הלבדות.
הבמאי ממקם את מרבית ההתרחשויות בביתו של הגיבור, בחירה הולמת את הסתגרותו, תחושת המלכודת שבה הוא לכוד. הבית המבולגן, הכאוס הביתי, ההזנחה, הם מטונימיה, בבואה לאישיותו של האדם המתגורר בו.
אף היציאות הבודדות שלו לעולם החיצון מחדדות את שונותו, את ההתנגשות הבלתי נמנעת עם הזולת. אלה מפגישות אותו עם המפיק, בעל הדירה הדורש את התשלום החודשי, אישה צעירה איתה יפתח קשר רומנטי – כל אלה מעצימים את שונותו, בה בעת שהוא אינו מצליח לכתוב את התסריט עליו הוא עמל כבר 12 שנים. אין ביכולתו לפרנס את עצמו בכבוד, והוא מתקשה לנהל מערכת יחסים רומנטית, שיש בה מחויבות ורגש.
מושית, חתולתו היא הנפש היחידה לה הוא מפנה את רגשותיו, ומחויבותו. מותה וקבורתה מסמלים את נקודת המפנה.
בסצנה המסיימת הוא מסתער על כתיבת התסריט על רקע פרק חזנות, שמחזיר אותו-אותנו אל עולמו בעבר, ומיד אח"כ הוא מאזין לשוברט. וכך המוסיקה מדגימה בצורה המוחשית ביותר את התקיעות שלו בין שני העולמות.
המשחק של דוד וולך מפעים.
יתכן, כי עבור חלק מצופים המונולוגים המלהגים של הגיבור ישמעו טרחניים. אישית, אהבתי מאוד את סימני השאלה, את ההתבוננות האחרת, שאינה מקבלת את תכתיבי החברה, ודורשת תשובות לשאלות לא פשוטות.
במאי ותסריטאי: דוד וולך
שחקנים: דוד וולך, גלוריה בס, יואב בבלי, רועי ניק, ליהי קורנובסקי (בת זוגו של רועי ניק)
ישראל, 105 דקות
