הסרט הצרפתי החדש, בכיכובה של שרלוט גינזבורג, מבוסס על פרשה אמיתית שהסעירה את צרפת בשנת 1972. במרכזו עומדת מאריקלייר שבאלייה, נערה בת 16 שנאנסה ונכנסה להיריון, ועורכת הדין גיז'ל חלימי, שנאבקה למענה ולמען זכותן של נשים להחליט על גופן ועל חייהן.
הסרט מעורר זעם. לא רק על מה שהתרחש לפני יותר מחמישה עשורים, אלא על עצם העובדה שעד לפני זמן לא רב כל כך, נשים נאלצו להיאבק על זכויות שנדמה לנו היום שהן מובנות מאליהן.
מארי קלייר נאנסה בסתיו 1971. היא ביקשה להפסיק את ההיריון, אך בצרפת של אותם ימים הפלה הייתה עבירה פלילית. הנער שפגע בה, דניאל, אינו נדרש בסרט לשלם מחיר דומה על מעשיו, ואילו היא מוצאת את עצמה מול מערכת המשפט. יתרה מזאת, הוא אף מסגיר אותה למשטרה.
כאן מתגלה האבסורד המקומם ביותר: מי שנפגעה היא הנאשמת, ומי שפגע בה אינו נושא באחריות דומה. באיזו זכות יכולה חברה להעמיד נערה לדין על הניסיון להיחלץ מתוצאותיו של אונס? ומדוע מי שאחראית להיריון בעיני החוק היא האישה בלבד?
מתי אישה נכנסת להיריון לבדה?
השאלה הזאת, שאי אפשר שלא לשאול לנוכח הסרט, חושפת את העיוות המוסרי שביסוד המציאות המתוארת בו. ההיריון נוצר במפגש בין אישה לגבר, אך האחריות, הבושה והמחיר החברתי מוטלים כמעט כולם על האישה. כאשר מדובר באונס, העוול קשה עוד יותר: הקורבן נדרשת להתמודד עם הפגיעה בגופה ובנפשה, עם היריון שלא רצתה, עם האפשרות להיאלץ ללדת ולגדל ילד בתנאים שאינה יכולה לעמוד בהם, ולבסוף גם עם גינוי חברתי ועם סכנת ענישה.
והסרט אינו עוצר בסיפורה של מארי קלייר. הוא מראה גם את מצבן של נשים שנאלצו ללדת ולגדל ילדים בתנאים קשים, ואת היחס החברתי המשפיל כלפיהן. נשים שלא ביצעו הפלה לא בהכרח זכו לחמלה או לתמיכה. גם הן סומנו, נשפטו ולעיתים נאלצו להתמודד עם דחייה של ילדיהן. כך או כך, החברה מצאה דרך להעניש את האישה.
כוחה של עורכת הדין ג'יזל חלימי הוא בהבנתה שהבעיה אינה רק גורלה של נערה אחת, אלא מערכת שלמה המייצרת אי צדק. היא מסרבת להסתפק בהגנה על הנאשמות ומחליטה להעמיד למשפט את החוק עצמו. היא הופכת את ספסל הנאשמים למקום שממנו אפשר לחשוף את הצביעות החברתית ואת האפליה המגדרית.
אחד ההיבטים המעניינים בסרט הוא הקשר בין המאבק הציבורי של חלימי לבין חוויותיה האישיות. היא גדלה בבית דתי ומסורתי, שבו חלוקת התפקידים בין בנים לבנות נתפסה כמובנת מאליה. כבר בילדותה הבחינה באי הצדק שבחלוקת המטלות בינה לבין אחיה הבנים. אמה, לעומתה, מייצגת עולם שבו הנורמות המסורתיות מופנמות עד כדי כך שקשה לזהות בהן את העוול.
כאן נמצא בעיניי רובד פסיכולוגי חשוב: אי צדק אינו מתקיים רק באמצעות חוקים ומוסדות. הוא מתקיים גם בתודעה, במשפחה ובחינוך, ולעיתים, אף באמצעות נשים שלמדו לקבל את מקומן הנחות כחלק בלתי נפרד מהחיים. כדי לשנות מציאות, צריך קודם כול להעז לראות אותה אחרת.
אך הסרט חושף גם סתירה נוספת. כדי לשכנע את השופטים, הגברים, להכיר בעוול שנעשה לנשים, חלימי נזקקת לעדויות של גברים בעלי מעמד וסמכות. בין העדים היה פרופסור ז'רום מילייה, רופא קתולי שהתנגד להפלה, אך עדותו הייתה משמעותית במיוחד. במציאות הזאת מתגלה פרדוקס: אישה נאבקת על הזכות להחליט על גופה, אך כדי שהמאבק שלה יישמע, עליה לגייס גם את קולם ואת סמכותם של גברים.
האם קולה של אישה אינו מספיק? מדוע נדרשת הסכמתם של גברים כדי להכיר בזכותה של אישה על גופה? השאלות האלה חורגות מגבולות אולם בית המשפט ומגיעות עד ליסודות החברה שבה אנו חיים.
המשפט בבוביני התקיים בשנת 1972, והמאבק סייע לסלול את הדרך לחוק שהתיר והסדיר הפלות בצרפת בשנת 1975. הישג היסטורי, אך גם תזכורת לכך שזכויות אינן ניתנות מעצמן. הן מושגות בזכות נשים ואנשים שמוכנים לערער על מוסכמות, לשלם מחיר אישי ולהתייצב מול מערכת חזקה מהם.
מהפכות (גם משפטיות) מתאפשרות באמצעות אנשים/ נשים אמיצים שלא מוכנים לקבל את המוסכמות כגזירת גורל.
"נשים במשפט, סיפורה של מארי קלייר" אינו רק סרט על הפלות או על מאבק פמיניסטי. זהו סרט על כוח, על אחריות ועל זכותו של אדם להיות בעל הסמכות על חייו. ובעיקר, זהו סרט שמאלץ אותנו לשאול: מי מחליט עבור מי, מי נושא בתוצאות, ומי משלם את המחיר?
הסרט מותיר אותנו עם תחושת זעם, אבל גם עם הערכה לאומץ הנדרש כדי להפוך את הזעם למאבק ולשנות את המציאות. הוא מזכיר לנו עד כמה קצר המרחק ההיסטורי בין תקופה שבה נשים נענשו על ניסיון לשלוט בגופן לבין ההכרה בזכותן לבחור את חייהן.
רוצו לראות סרט שאין בו רגע דל, תסריט משובח, אמירות בעלות משמעות שמחייבות מחשבה על שוויון מגדרי (גם בימינו), ומשחק מעולה.
הסרט מתאימם להקרנה לארגוני נשים, לחודש האישה הבינלאומי, ולכל אלו ששוויון מגדרי מעסיקם.
במאית: לוריאן אסקפרה ואיבו מולר
שחקנים ראשיים: שרלוט גינסבורג וססיל דה פראנס.
צרפת, 2026 108 דקות
השם הרשמי של הסרט באנגלית הוא The Marie-Claire Case בשם ההפצה הבינלאומי המלא שלו: Gisèle: In the Name of
Women
הרצאה מקדימה:
באנו לשנות- נשים נגד הזרם
להזמנת הסרט להקרנה: סרטי נחשון