הספר והסרט מתרחשים בימים של חג המולד 1985, וכמובן, זהו זמן בעל משמעות סמלית. הזמן שבו ניתן להיוולד מחדש. ביל פרלונג הוא בעל חברה שמספקת פחם לתושבי העיירה. אנו פוגשים את טוב ליבו ונדיבותו כשהוא מעניק כסף לנזקקים גם כאשר הוא עצמו נמצא במצוקה כלכלית.
הספר והסרט משלבים את ההווה הסיפורי עם זיכרונות העבר של ילדותו של ביל.
אימו ילדה אותו ואומצה ע"י גב' וילסון העשירה, שבעצם הצילה אותם מחרפת הבושה והרעב. זהות האב איננה ידועה. כל זה קשור קשר הדוק למראות שפוגש ביל כאשר הוא מספק פחם למנזר המקומי. ההתעללות בנערות שנכנסו להריון, וממתינות ללידת תינוקותיהם שימסרו למשפחות לאימוץ, מעלה אצלו שאלות וספקות לגבי החסד והרחמים של הנזירות כלפי אותן נערות.
גם בספר וגם בסרט הוא גיבור מהרהר, סגור, שלא תמיד חושף את רגשותיו העמוקים, גם לא מול אשתו, שכל כך שונה ממנו בסולם ערכיה. המפגש עם שרה, הנערה שמתעללים בה, מהווה עבורו מראה לאימו שרה, והדבר יגרום לו לעשות מעשה של חסד ורחמים, טוב לב ואצילות הנפש.
הקור, השלג, האפלה שולטים בסרט ומעצימים את האווירה המדכאת, שמנוגדת למצופה בחג המולד, שבו הכול מואר וחגיגי.
הסרט די נאמן לספר, ומצליח להמחיש את עולמו הפנימי של ביל באמצעות משחק מופלא, שתיקות, אמירות קצרות אך משמעותיות. אחד הדברים שהוכנסו לסרט שלא קיים בספר, אך מהווה תוספת משמעותית ונכונה, הוא ההרגל של ביל לשפשף את כפות ידיו משחור הפחם. זה לא רק ניקיון חיצוני בתום יום עבודה, זהו ביטוי סמלי לניקיון הפנימי, הערכי של האיש המיוחד הזה, הנוגע כל כך ללב.
מהם הסיכויים של ילדים ללא הורה לגדול ולצמוח ולהצליח בחייהם? השאלה הזו יכולה להישאל כלפי בילי, בנותיו, ושרה נערת המנזר.
הסרט מתייחס למנזרי מגדלנה, בעיקר באירלנד, שבהן חסו נערות שסרחו עפ"י התפישה הקתולית. הן נאלצו לעבוד במכבסות המנזרים בתנאים לא תנאים, הושפלו ועברו התעללויות עי הנזירות "רבות החסד".
מכבסת מגדלן האחורנה נסגרה ב1996. אלפי תינוקות מתו או נשלחו לאימוץ ונערות רבות מתו במנזרים אלו.
ב-2002 יצא סרטו של הבמאי "האחיות מגדלנה" שעוסק בדיוק בנושא זה.
את תפקידו של ביל מגלם קיקילאן מרפי, בצורה מופלאה ולצידו אמילי ווטסון כאם המנזר.
בימוי : טים מילאנטס
אירלנד, 2024, 98 דקות
עצוב אך ממליצה מאוד.
הספר "דברים קטנים כאלה" בהוצאת אחוזת בית, ספרים, 103 עמ')
