אנגליה. השנה 1924. ג'יין פיירצ'יילד נזנחה בבית יתומים עם לידתה. לכן, כאשר מגיע יום האם, שבו המשרתות יכולות לפגוש את אימהותיהן, ג'יין יוצאת למפגש רומנטי עם פול שרינגהאם, בן אצולה שהוריו ואחיו חברים זה שנים עם משפחת ניבן שאותה משרתת ג'יין.
ג'יין נאלצת לחיות עפ"י המוסכמות החברתיות ויודעת שפול לעולם לא יוכל לממש את אהבתו אליה. חובתו החברתית היא להצליח כעורך דין ולהתחתן עם אמה ניבן. אולם יש לה דרך משלה למרוד בנורמות.
הביקור בביתו של פול שופע פיוטיות, ההתעכבות על המצלמה על פריטים בחדרים, פרחים, ספרים, תמונות המשפחה משולבים עם סצנת העירום של ג'יין המסתובבת באחוזה לא לה, כאקט מרדני. אין זה מקרה שספריה של וירג'יניה וולף וביניהם "חדר משלך" מוזכרים בסרט.
יותר מאדוניה ג'יין שולטת בחייה, בוחרת לעבוד בחנות ספרים ואחר כך הופכת לסופרת.
הסרט נע לכל אורכו בין הזמנים: עבר הווה עתיד, דמויות, אירועים, כשהתודעה של ג'יין היא זו שקובעת דרך אילו משקפיים היא תחוש, תהרהר, תפנטז, תדמיין. המעברים הללו יוצרים קצב וסקרנות רבה. לכך יש להוסיף את הסגנון הפיוטי, בחירה מעולה של הבמאית.
צוות השחקנים מרשים: גלנדה ג'קסון מגלמת את ג'יין המבוגרת, קולין פירת', הוא מר ניבן ואשתו היא אוליביה קולמן, ואת הגיבורה מגלמת שחקנית אוסטרלית, אודסה יאנג.
התסריט של אליס בירץ על פי נובלה בשם "יום האם" של גראהם סוויפט.
בימוי: אווה הוסון, 2021, בריטניה, 110 דקות.
הרצאה מקדימה:
אהבה ונורמות חברתיות- עבר- הווה – עתיד
.
