טאלה הופכת לאם חד הורית לשלג, ובמקביל מנסה למצוא דרכה כמוזיקאית. מצבה הכלכלי וההכרח לגור עם אמה שעוזרת לה בגידול הבת, מאלץ אותה להצטרף למפעל "שביל החלב", שבו הנשים שואבות חלב איכותי, צריכות לעמוד בסטנדרטים קפדניים והחלב נמסר בתשלום לאימהות שאינן מיניקות.
טאלה איננה מהסוג המתמסד, והנונקונפורמיסטיות שבה גורמת להשעייתה. מצוקתה הכלכלית גוררת אותה להרפתקה מסוכנת והיא מוצאת עצמה מספקת חלב לנילי לוין, אישה עשירה, שמטפלת זרה מגדלת את תינוקה.
לכאורה, שתי האימהות נמצאות בשני קטבים של האימהות, אך בעצם הן דומות זו לזו: טאלה מרגישה אשמה שהיא איננה אם מספיק טובה. ואילו נילי שוקעת בחרדות מתחלפות, ואף אנחנו הצופות שופטות אותה על הניסיונות שלה לאלף את בנה להיפרדות כבר בגיל שבועות, והניתוק הרגשי ממנו היא סובלת.
גם היחסים של טאלה עם אמה מעצימים את שאלת יחסי בנות -אימהות, הידוע כמורכב ביותר ביחסים הבינאישיים.
ויש כאן אישה המחפשת את דרכה להגשים את עצמה, ויש כאן גם סולידריות נשית.
הסרט מבוים, מצולם משוחק, ומלווה במוסיקה מקורית של הילה רוח שמגלמת את טארה ומשמיעה את שיריה בסגנון אינדי, התואמים כל כך את אישיותה.
הסרט מציג הנגדה של העולם התעשייתי, האוטומטי מול הצורך במגע אנושי טבעי.
הבמאית, מאיה קניג סיפרה כי הסרט עבר תהפוכות והפקתו נמשכה 7 שנים.
התוצאה – נפלאה! סרט מעניין, מעורר מחשבות ורגשות על אימהות, חברות, והחיפוש אחר סיפוק ואושר.
שחקנים: הילה רוח- עליה עומד כל הסרט, למרות שאיננה שחקנית מקצועית, היא עושה תפקיד נפלא. הדס ירון הזכורה לטוב מ"למלא את החלל" מצליחה לגלם את האם העשירה, החרדתית, המנותקת, ויחד עם זאת זו שמחפשת את החברות עם טאלה.
2023, ישראל, 98 דקות
