חאלד בן 12 מכפר ליד רמאללה נוסע באוטובוס עם חבריו לכיתה בפעם הראשונה לים.
מצויד במשקפת צלילה, מטבע הדברים, ההתרגשות שלו ושל חבריו בעיצומה. אבל, במחסום מסתבר שאין לו אישור מעבר ולכן, הוא מורד מן האוטובוס ומוחזר לביתו.
אולם, החלום לראות את הים, (כמטאפורה), לא מרפה והוא יוצא במסע לכיוון. גם אביו, עובד לא מורשה יוצא במסע בחיפוש אחר בנו.
משאת הנפש של פלסטינאים שגרים במרחק של שעה מהים בת"א היא תופעה מוכרת, לא רק בקרב ילדים וצעירים אלא גם מבוגרים שמעולם לא ראו את הים, וזוהי כמיהתם.
במסע של כל אחד מהם, הבן והאב, הם יפגשו ישראלים שיעזרו להם, שלא יגלו ערלות לב למצוקתם. לכן, לא ברור לי מה יש בו שהוא אנטי חיילים, לא פטריוטי, שבעקבותיו שר תת התרבות רוצה לבטל (למרות שאין הדבר בסמכותו, מדובר בכספי ציבור) את התקציב לפרסי אופיר.
סרט מרגש. אהבתי.
במאי: שי כרמלי פולק
שחקנים: מוחמד גזאוי – חאלד, הילד, אביו, רבחי הוא ח'ליפה נאטור